היום סוף סוף שבוע 21,הריון ראשון!אחרי הפלה ושנתיים לא פשוטות בכלל בחיים כל יום מתפללת שהזמן יעבור מהר כי ההריון הזה עובר עליי כלכך כלכך קשה אבל בו זמנית אני מסתכלת על כל מה שעברתי עד עכשיו והעובדה שאני שבוע 21 והלידה יותר קרובה מתמיד מפחידה אותי פיצוצים,מרגישה פתאום לא מתאימה להיות אמא,מרגישה מאוד מוטרדת מכל העניין של הזוגיות שלי כי הייתה לנו זוגיות קשה אבל מלאת אהבה לאורך כל הדרך,ובעיקר מפחדת להתאכזב-להתאכזב מעצמי שלא אצליח להיות האמא המדהימה שתמיד חלמתי להיות,כל חיי הכינוי שלי היה "האמא" כי ישלי כזה אופי מגיל קטן דואגת לכולם גם לכאלה שלא מכירה כאילו אני אמא שלהם בודקת שאכלו שחזרו הביתה בשלום שמרגישים טוב נפשית ופיזית והכל,אבל עכשיו כשזה מתקרב זה מרגיש כלכך מרתיע ומפחיד שלא יודעת איך אוכל להתמודד עם הכל