יש לי בעל שאני לא יודית אפילו להגדיר אותו.. באמת , הכי אגואיסט שקיים.. ואני לא אומרת את זה מעצבים או משהו.. אני אפילו לא יודעת איך לתאר לכן.. אני לבד עם זה.. לא משתפת משפחה או חברות..לא את החברה הכי הכי טובה שלי .. אף אחד .. פה קל לי כי אף אחד לא מכיר וזה די אנונימי אנחנו כל הזוגיות הזאת און ואוף.. עליות ומורדות אבל תמיד אני יודעת.. הוא לא אוהב אותי הוא יכול להגיד עד מחר.. אבל הוא לא . די בנאדם שאוהב לא מתנהג ככה .. הוא לא יוזם לא מוביל לא תורם לזוגיות לא משקיע מלא בפלאפון עכשו התחיל גם לימודי תואר שזה ראוי להערכה ..אבל מוביל אותו בין כל מה שאמרתמ עליו גם להיות לחוץ וקצר אנחנו 12 שנה ביחד 3 ילדים ועכשו אני בהריון בחודש שביעי.. בחודש האחרון עם המלחמה ועם תחילת הלימודים (גיל 32 שאין לו שום רקע לימודי וגם לא תעודת בגרות) אני בינה שקשה לו.. וניסיתי להיות שם ולתמוך ולדחוף ..הבית באופן כללי הוא עלי הילדים הטיפול הניקיון, 90% בית זה עלי .. היו בתקופה האחרונה כמה פעמים שהוא הרים עלי את הקול על שטויות ואני הסתכלתי עליו בהלם .. באמת משהו טוב שאפשר להגיד עליו שהוא מאוד עדין.. אין סיכוי למילים לא יפות , לצעוק עלי וברור ברור שלא לאלימות כלשהי.. ופתאום הוא קצר כזה ומרים עלי את הקול .. מה ניראלך?!?! ועל שטויותתת לא היה ולא יהיה עד פה!! פעם ראשונה סתלחתי פעם שניה מחלתי.. פעם שלישית היתה ביום חמישי אמרתי לו והוא התנצל ואמרתי שאני לא סולחת . הוא אמר לי אז מה אני אמור לעשות עכשו תני לי הדרכה? אמרתי לו זה שלך.. גם אני לא יודעת מה לעשות עם ההתנהגות שלך תתן לי הדרכה (כל זה היה בהתכתבות) ומאז מה? כלום. לא מדברים . מיום חמישי והיום יום שני. תמיד תמיד תמיד אני זאת שבאה ויוזמת ועושה שיחת קירוב ומשלימים וחוזר חלילה והפעם לא!!! גם אם זה ימשך שבועיים אין סיכויי אני לא ניגשת!! פעם דיברנו על זה .. אמרתי לו והוא הבטיח גם שהוא יגש שהוא יזום.. וכלום. מחר יש לי יומהולדת.. יומהולדת 30. עצוב לי מידי.. עצוב לי ממש.. ואני די בטוחה שיהיה פה תגובות שופטות ..אז תנסו לרחם קצת..גם ככה קשה לי..