בדיוק כמו שאת מתארת הייתי בהריון הראשון גם הייתי בוכה מלא והייתי מאוד אובססיבית לבעלי שהיו ימים שהייתי בוכה לו שלא ילך לעבודה זה ההורמונים

תאמיני לי את ממש לא היחידה וגם אני הייתי ככה היו לי שבועות של עצבים והתקפי עצבים משום מקום ועל הדברים הכי קטנים או ההפך שמכל דבר הכי קטן אני בוכה והייתי משגעת את הבן זוג שלי בטרוף כי כל הזמן רציתי אותו גם בקטע מיני(ברמה מאוד מאוד מוגזמת שהוא כבר בעצמו אמר לי דיי תפסיקי בואי סתם נשכב במיטה ונהיה ביחד לא צריך להתחרמן😂)וגם בקטע של אהבה,לא משנה הוא מסריח לא מסריח אחרי עבודה או לא פשוט רציתי לחבק אותו ולנשק אותו ולמשוך לו בשומנים ובלחיים 24/7 הבחור היה בורח ממני בכל אופציה כי הייתי צובטת אותו בלחיים או דופקת לו ביסים ביד😂 או שבכלל הוא מתכונן לעבודה עומד במקלחת מסדר רגע את השיער הוא שנייה מלאחר להסעה ואני פשוט עומדת מסתכלת עליו מסדר את השיער ומתחילה לבכות כי אני לא רוצה שהוא ילך ושיקרה לו משהו. ההורמונים בהריון זה משהו מטורף וגם התחושה שאת פשוט גמורה ועייפה.אני היום כבר שבוע 19+ עוד מעט 20 ואגיד לך דוגרי לא הכל עובר ב100% אבל כן נהיה הרבה הרבה יותר קל בהמשך,עכשיו אני כבר משגעת אותו *הרבה* פחות ממה שהיה בעבר גם החשק המיני ירד,העייפות האמת נשארה ואני גם מאוד הורמונלית ועדיין יכולה לבכות מדברים קטנים אבל הרבה יותר מאופקת ממה שהייתי בהתחלה,זה יבוא עם הזמן פשוט צריך לחכות לצערנו.