ילדתי לפני 10 ימים מרגישה שאני בדכאון קשה אמנם יש לי הרבה עזרה מבעלי שהרבה תומך וחמתי וחמי (גרים אצלם ביחידה דיור) אבל מרגישה שיש לי מצפון שמישהו אחר מטפל בתינוקת שלי אני חייבת שזו תהיה אני אבל אני מתמוטטת אין לי את החופש שלי יותר אני כל היום עצובה אין לי תאבון וכשאני ישנה והתינוקת לידי בעריסה אני לא ישנה טוב איך מתמודדים עם הקושי הנפשי???

הריון ראשון תאומים אשמח לדעת איזה בדיקות לא ממליצות לעשות ? או שרצוי את כל הבדיקות

תינוקת בת שבועיים תמיד עם לשון בחוץ רוב הזמן כבר מתחילה לכנס ללחץ

שבוע 28 מתה מפחד!!!!! לבד בבית,הבנזוג בעבודה ואנחנו גרים בבניין די ישן שהמקלט בו סגור עם מנעול ואין לאף אחד מפתח (סה"כ 3 דיירים בבניין) התקשרתי לעירייה אמרו שצריך להזמין פורץ(לשלם לו מכספי כמובן) והם לא מטפלים בדברים כאלה.. אני חושדת שמישהו גר שם או משתמש במקלט לצורך האישי..אמרתי לעירייה והם אמרו שהם עדיין לא מטפלים בדברים כאלה. נשמע לכן הגיוני?

קרה למישהי שהיא לא זכרה את הווסת האחרונה שלה לפי הus הראשוני הרופא נשים אמר לה תאריך קבעתי לפי התאריך הזה שקיפות עורפית והוא ראה שאני בשבוע 14 במקום 12.4 ישר שלח אותי לבדיקת דם אבל איך קורה סטייה של שבוע וחצי??

קצת פריקה... שבוע 41, לקראת לידה ראשונה. קצת חששות, לחץ, התרגשות, חוסר סבלנות ובקיצור הכל מהכל. עד עכשיו הייתי ממש בסדר, מתפקדת לחלוטין ללא תלונות ללא "התבכיינות"..אך מרגישה ממש מתוסכלת מהתנהגות של אנשים כלפי. בעיקר אבא שלי. כל תקופה עושה עליי סוג של "חרם", פתאום לא מדבר איתי, משום סיבה. אדם מאוד הפכפך בגדול ושנים שזה ככה. אני בכל פעם לא משנה כמה דרך עליי הייתי שם, דאגתי,עזרתי (למרות שלא גדלתי עם ההורים שלי אלא בפנימיה). עברתי טיפולים כדי להכנס להריון, בתקופה הזו לא דיבר איתי תקופה ולא התעניין וכמובן לא איחל מזל טוב.. ככה עד חודש 6 בערך, אז הוא היה בטיפול בבית חולים והגעתי אליו (כמובן היחידה שהיתה איתו) אספתי אותו הביתה, דאגתי לו לדברים ולא עשיתי שום חשבון. ככה חוזר על עצמו בכל תקופה, מחליט שלא לדבר איתי, לנתק קשר, וגם כשבקשר לא מתעניין כלל, רק מקשה עליי, מתלונן, כועס על החיים בגדול ולא רואה מלבדו אף אחד אחר. ואחרי החפירה הזו, אני מוצאת את עצמי בשבוע הזה,ממתינה כל יום בחששות/ציפיה וכו ולוקחת ללב את העניין הזה..