אז ככה. אמא שלי לוקחת את הבן שלי פעם בשבוע ללילה כדי לעזור לי. אני חד הורית. מצד אחד אני מחכה חזה לעשות מה שבא לי, לנוח ולישון לילה שלם רצוף ומצד שני ביום שהוא אצלה אני מתגעגעת רצח עם קצת רגשות אשמה ולפעמים משעמם ולא יודעת לאיפה לתקוע את עצמי.. 🫠

בנות שבועיים וחצי אחרי לידה (קשה), הגיוני שהצוואר רחם עדיין למטה ? מרגישה שם לחץ ושנוגעת מרגישה עדיין הכל צפוף ונפוח כזה ..

יש כאן בנות שעשו ניפט ולא עשו מי שפיר? אשמח לשמוע למה לא, או למה כן..

עד איזה גיל היה לתינוק שלכם גזים ? מרגישה שזה לא נגמר

*לא ידעתי* לא ידעתי ש

פוסט פריקה…. אני וגם בעלי רואים בגידול ילדנו עול אחד גדול, לא כיף לי ולא כיף לו…. אנחנו אוהבים אותם עד כאב אבל הקושי מצליח להתגבר ופשוט לא כיף בשום צורה ! (מה שבטוח שלילדים שלי אני אשקף את המציאות כפי שהיא ולעולם אעיז להגיד שזה האושר הכי גדול, כי בואו נהיה כנים רגע…זה ממש לא וגם אם כן אז זה מגיע עם מחירים גדולים מאוד וכל החרטות שמספרים לנו אז הגיע הזמן להפסיק עם זה כי מספרים רק את הצדדים הטובים .. מה לגבי דיכאון אחרי לידה ? סימנים מכוערים על הבטן וגוף שלא יחזור לעצמו לעולם והמחיר הנפשי שכל אלו לוקחים מאיתנן והזוגיות שלא ניראת אותו דבר יותר ושלא נדבר על העול הכלכלי … וכל זה בשביל מה ? בשביל שיזרקו אותנו בסוף בבית אבות ! ( לא מרגישה ככה כל הזמן אבל בימים שכן אז זו התוצאה).