בעלי יצא עם הילדונת הפטפטנית האינסופית בת ה4 שלנו, כדי לאפשר לי קצת שקט. מנסה לקרוא, לא מצליחה. מדליקה טלוויזיה, לא מתרכזת. מכבה טלויזיה. מדליקה שיר. מנסה לקרוא. נשאבת למלנכוליה- ומבינה. *אני מפחדת*. שבוע 32, כבר מרגישה את הלידה מתקרבת ובאה. איך מתמודדים?? איך מטפלים בעולל חסר ישע כשכבר יש בבית שדה לא קטנה?? איך חוזרים לטיפול הסיזיפי 24/7? איך נותנים לילדה הבכורה את כל היחס שמגיע לה כשמאפיל על זה הקושי לשמוע את הדיבורים הבלתי פוסקים שלה, ועוד עם פעוט חדש  כשנמצאים גם במצב של חוסר משווע בשינה? איך לא הולכים לאיבוד?? איך  מוצאים גם את הזמן והשקט לעצמנו? אני מתה מפחד, מרגישה על סף אבדון. ומרגישה המון אשמה על המחשבות ופחדים האלו שלי. כי תמיד אמרו לנו שילדים זה שמחה. ואם אני לא שמחה, מה זה אומר עלי?

מה לדעתכן ההפרשים האידיאליים בין ילד ראשון לילד שני

מישהי עשתה הגדלת חזה במרפאות פרופורציה? וממליצה?

מישהי קנתה את המיטה הזאת מאיקאה ויודעת להמליץ?

שבוע 17+5 ב"ה הריון ראשון. מתי התחלתן לבדוק דברים לתינוק ולקנות? עגלה לול בגדים וכו'... (אני יודעת שיש כאלה שלא קונות או לא מביאות הביתה אני גם בגישה אבל בכל זאת להתארגן לארגן את הבית לקראת תינוק חדש מתי מתחילים לעשות את זה?) יש רשימה שכתוב בה כל מה שצריך? ולגבי בתי חולים: מתי צריך להירשם בבית חולים? מתי מתחילים לבדוק? תיק אני מניחה שמארגנים ממש קרוב ללידה... תודה

מותר לבאנה בהריון?