מאז הסקירה השנייה הרופאים טוענים שהעובר שלי קטנה, פעם אחוזון 4, פעם 24, פעם 14… אבל עדיין קטנה. אני כרגע בשבוע 35+6 ואמרו לי שאת הערכות המשקל הבאות אבצע בבית חולים בו אני רוצה ללדת ושייתכן שיחליטו לילד בשבוע 37 בערך ולא לתת לזה לקרות באופן טבעי. אני ממש ממש לא רוצה, אני לא חושבת שיש פה עניין של סכנת חיים בהתחשב בזה שהבדיקות תקינות, הזרימות תקינות, דופק, יש תנועות עובר טובות.. אבל בכל זאת יש מישהי שהייתה במצב שלי? מכירה? להסכים לזירוז או לא? ממש אובדת עצות

אני 7 חודשים אחרי הפלה ואני לא מצליחה לשחרר. כלפי חוץ נראה שאני הכי חזקה, והאמת שבהתחלה באמת הייתי. אבל ככל שעובר הזמן, אני נשברת מפנים. הלב באמת פיזית כואב לי. יש לי ילדה מדהימה בת שנה ושמונה חודשים, כזאת מדהימה שאני צמאה לעוד 8 כמוה! (שגם אותה אגב לקח זמן עד שזכיתי בה!) היום בעקרון הייתי אמורה ללדת… ונשרף לי הלב, המחשבה שיכולתי להעניק למתוקה שלי אח/אחות, שיכולתי להרחיב את המשפחה שלי שהחלום לצמודים היה יכול להתממש לא עוזבת אותי. ומרגיש לי כאילו הכל עליי, הרי הגוף שלי הוא זה שלא הצליח להחזיק את ההריון. והגוף שלי הוא זה שלא מצליח להכנס להריון מחדש. ואני כל כך מנסה להיות חזקה! כלפי חוץ אני הכי משחקת אותה אבל בפנים, נאכלת! בהתחלה הייתי משתפת את בעלי בזה, אבל זה כואב לו גם, ואני לא יכולה לקחת על עצמי גם את הכאב שלו אז הפסקתי. היום שאני משתפת אותו בכאב שלי על ההפלה הוא כמובן מנסה לעודד אבל יוצא לו ההפך.. הוא מנסה שאחשוב חיובי ואחשוב על העתיד ואז אומר שאני מכניסה את הגוף שלי ללחצים מיותרים. נכון שזה בא ממקום מתחשב, ונכון שהוא צודק, אבל אני לא שולטת בזה ועצם האמירה הזאת מכניסה אותי ללחץ, כי שוב. גם עכשיו. אני אשמה. מתי זה עובר? ההרגשה הנוראית הזאת? שתמיד נמצאת בפנים גם אם לפעמים היא ״נעלמת״. אני כל כך מנסה להכנס לפרופורציות, אני מודה כל יום על הקיים ויודעת שיש קשה מזה, אבל בפועל זה לא עוזר, הלב כואב.

היי בנות שבוע 31 התחלתי להרגיש תנועות כואבות של העובר בזמן שהוא זז עוד מישהי חווה? זה בגלל שאין לו מקום?

מתי התחילו לכן בחילות והקאות?

בנות אני חולה מאוד כבר כמה ימים לא מפסיקה להשעתל איך אפשר להחלים בדרך הכי מהירה תנו לי טיפים 🥲🥲🥲🥲

היי בנות מישהי יודעת תוך כמה זמן חלבוני החלב מתנקים מהגוף? במידה ומפסיקה מוצרי חלב בהנקה תוך כמה זמן אפשר לראות שיפור?