מתי אתן חושבות שלגיטימי לספר לחברים טובים ולמשפחה מורחבת?

פוסט פריקה…. אני פשוט כל כך עייפה. מתחילה חודש 9 בעלי במילואים שני ילדים קטנים בבית אחד עם דלקת אוזניים לא פותחת חדשות כי אם אני פותחת אני ישר רוצה להקיא מרב גועל ממה שקורה. חרדות ודאגות בלי סוף ממה שקורה עכשיו ומה שעתיד להיות. אין לי עזרה. ניסיתי לבקש אבל או שהאחרים במצב יותר גרוע ממני, או שיש מליון תירוצים למה לא. אז לא בכח. אני פשוט כל כך מותשת מהכל. וכל הגוף כואב לי. בעיקר כאב של סימפליוזיס שזה פשוט בלתי נסבל לפעמים. באמת שמנסה לחשוב חיובי. לפחות בשביל הילדים. להיות אמא אוהבת מחבקת וסבלנית שתמיד יודעת לשלוף משהו מהשרוול כמו שהם רגילים אבל קשה לי ממש. לפעמים אני מרגישה שכל הסיטואציה גדולה עלי. לפעמים שבעלי יוצר קשר ושואל מה קורה איתנו אני לא מתלוננת כי אני יודעת שמה שהוא עושה זה חשוב וחיוני ולא רוצה למלא אותו בדאגות או רגשות אשם. גם ככה הוא מאוד דואג לכולנו. פשוט עייפתי. מאוד הלוואי והייתה איזשהי אפשרות לעשות פסק זמן מהכל כבר אין לי כוחות ומרגישה מטומטמת שאני מעיזה בכלל לפתוח את הפה כשכל המשפחה שלי עדיין בחתיכה אחת וזה תכלס מה שחשוב

קניתי את המיוס 3 היום נרכיב איך היא ?

עוד מישהיא מרגישה שבעלה בזבזן שכל הזמן מזמין את חברים שלו שהם מזמינים אוכל והראשון שמתנדב להוציא את האשראי זה הוא? אין מסתכל כזהההה ואין עם מי לדבר כי זה הבן אדם

אני שבוע 11+2 מרגישה שלא יכולה לאכול שום דבר חוץ מפחמימות. שאני אוכלת מלפפון וגמבה נהיה לי בחילה בגוף וממש רע אותו דבר גם לגבי פירות כמו תפוח אגס .. ולפני הריון הייתי אוכלת חופשי בריא.. זה תקין ככה לחיות רק על פחמימות? מפחדת שיכול להזיק…

מוצץ מומלץ לסרבנית מתוקה?