שבוע טוב ומבורך . בבקשה לא לשפוט אותי על השאלה .... אחרי שילדתי התפיסה שלי לגבי ילדים השתנתה יותר נכון התחושה.. לפני שהבאתי ילדים חשבתי לעצמי שזה באמת אושר שמחה , מטרה של בעל ואישה והמשכיות כמובן היום אחרי שיש לי ילדים אני לפעמים שואלת את עצמי מה המטרה בעצם של להביא ילדים ולדאוג להם כל החיים , סוג של השתעבדות ובסוף כל אחד תופס את הכיוון שלו והולך? כאילו כל יום זה לדאוג למישהו אחר בלי באמת לחיות את החיים שלך. גם רוב החברות שלי שהתחתנו פחות יש להן זמן אז כאילו המעגל החברתי כמעט ונגמר וכל מה שקורה ביום עבודה בית ילדים אז איך אפשר להיות מאושרים ככה? ואני כן אוהבת אותם שלא תטעו אבל לפעמים זה מרגיש עבודה קשה מדי שלא נגמרת... כל הזמן לבשל לכבס לנקות לדאוג לפרנס להלביש. שמישהי תעודד אותי בבקשה ותתן לי סיבה מפסיק טובה של מה המטרה של כל זה?

התינוקת שלי בת 3 חודשים ומוציאה שן ראשונה, עדיין לא תופסת נשכן. המלצות מה לעשות במצב כזה? בכי לא פוסק

מחפשת פיתרון דחוף יש לי בן בן 8 שבועות הוא נצמד בלילה לעריסה עם כל הפנים ממש מתחפר בפנים - מוצאת את עצמי בלילה כל הזמן בודקת מה איתו לא משנה אם אני שמה אותו בצד השני איכשהו הוא חוזר לשם מה אפשר לעשות? יש לי עריסת בד האם עדיף לקנות מיטת תינוק ומה אני אוכל לשים בפנים שלא יהיה גדול לו מידי ? או להחליף עריסה מה הכי משתלם ובטוח?

אני היום שבוע 18 ועדיין לא מרגישה את התינוקת זה הגיוני ?

לא כלכך הבנתי אם גם מי שלא נמצאת בכללית יכולה לרכוש גם את מכשיר האולטראסאונד הביתי של pulsenmore? בלי פענוח של רופאים כמובן

אחותי ילדה בת ואמרו לה שיש לה בלוטת התריס למישהו היה את זה גם?ושיכול להסביר לי מזה? האם יש מה לפחד??