ערב טוב בנות , שאלה... אני שבוע 5+6 והציצים שלי כואבים כאבי תופת כל יום יותר ויותר למה ככה?

היי בנות הקקי תקין ? בן חודש ? זה שלשול ?!

היי מישהי הזמינה אולטרסאונד ביתי ויכולה לתת דעה ?

בנות מה עושים אם יש חילוקי דעות בנוגע לגידול הילדה ? יש לי ולבעלי ילדה ראשונה שלנו שהיא בת שנה וחודשיים ויש בנינו אי הסכמות לגביי הגידול שלה הוא חושב שעדיף שהיא תגדל בבית עד גיל 3 במקום לשים אותה כבר עכשיו במעון ושתהיה במסגרת וגם הוא אומר שגם נחסוך את הכסף הזה בשנה למשכנתא נגיד במקום להוציא את זה על מעון אז גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת גידול הילדה הוא חושב שיותר טוב שתגדל בבית מאשר עם אנשים זרים ומפחד מהתעללות או בטיפול לא ראוי ולדעתי כבר עכשיו להכניס אותה למעון כמה שיותר מהר ככה יותר טוב.. הילדה בעיניי יותר תתפתח ורק תפרח וגם יהיה סביבה ילדים בגילה וגם אוכל לעבוד בבקרים ואז לאסוף אותה מהמעון כי עכשיו אני עובדת רק ערבים משעה 3 בצהריים עד 9 בערב וחמתי שומרת עליה אצלה בבית ואז ב 8 בערב ככה היא מחזירה אותה לבית שלנו עד שאני או בעלי חוזרים מהעבודה אז לדעתי ההתנהלות הזאת שגויה ולא בריאה ואפילו רק מזיקה לכולנו ובעיקר לילדה שלנו ובעלי לא מבין את זה וחושב שהכי טוב רק בגיל 3 ישר להכניס לגן עירייה או בגיל שנה וחצי, שנתיים להכניס למעון בפעם הראשונה.. מה דעתכם על זה ??

אחרי 2 הריונות לא תקינים מחפשת רופא נשים מומחה גם אם זה פרטי המלצות?

בנות אני חייבת לפרוק.. בשעה טובה נכנסנו להריון שני, והרגשות מציפים אותי כל פעם מחדש. ההריון הראשון שלי היה כל-כך מרגש, כל-כך חיכינו לזה ולא כל-כך ידענו למה לצפות, הגוף התחיל בשינוי הראשון שלו, הקאות בחילות ובטן הורמונלית, הבטן יצאה לי ממש מהר כי יש לי מבנה גוף כזה שאני רזה עם קרס, לקראת סוף ההריון הגוף כמעט התפוצץ, עליתי 35 קילו, אני אחת שאוהבת לאכול, אבל אף פעם לא השמנתי, ההריון נגמר בלידה טראומטית אך מרגשת, ומשם בעצם התחיל הקושי הגדול, הטירוף הזה בין להיות אמא מסורה למה שהגוף עבר, והוא עבר והנפש גם, הייתי בדיכאון אחרי לידה, הייתי שמנה ומכוערת, הרגשתי שכל היופי שלי פשוט הלך, ואני בחורה יפה, הרגשתי שאני כבר לא אני, שאני מפלצת, שנאתי את עצמי, התפתחה לי בעיית עיכול מציקה, דיספפסיה, סבלתי ממנה עד שנכנסתי להריון השני שלי, אפשר להגיד שרוב מה שאכלתי גרם לי לכאבים קשים בבטן, אבל הכל היה תקין, הלכתי למיליון בדיקות והכל בסדר, משהו בגוף שלי הצתלק, לא חזר לעצמו וכנראה שזה הגוף החדש שקיבלתי, ירדתי את כל ה35 קילו והרגשתי טוב, הרגשתי שהרוב מאחורי חוץ מהדיספפסיה הזאת, ולמדתי לחיות איתה, הבנתי שההריון שעברתי הרס לי איזה שהוא משהו בגוף אבל זהו זה מאחורי, ועכשיו אני בהריון שני, ופתאום אני כל-כך מפחדת, ממה הגוף שלי עוד יעשה לי, הפחד לעלות במשקל, האשמה שאני אוכלת רק פחמימות ולא מתאמלת יותר כי אני כל-כך חלשה ומקיאה, ואני מפחדת, אני מפחדת שהגוף שלי שוב יבגוד בי, אני מפחדת לאבד אותו את מה שכן הצלחתי להחזיר מההריון הראשון, אני מרגישה שאף אחד בעולם לא יבין את התחושה הזאת של ללכת להקיא ולנסות להקיא עוד כי אכלתי משהו לא בריא וזה ישמין אותי, אני פשוט כל-כך חרדה על הגוף והנפש שלי, שנפצעה כל-כך חזק מההריון והלידה הראשונים.