עבודה והריון אני מה זה מתסוכלת. אני בחוד שביעי וכבר מעל חודש קשה לי לתפקד. חליתי בקורונה שהסתסגב, זה השליך על הרבה דברים והייתי במחלה. עבדתי אומנם מהבית. אבל לא תפקדתי כמו שצריך. מקום העבודה שלי לא מבין ולא מכבד. כולם עצבניים עליי, העומס בעבודה שלי הוא מטורף וצריך להיות כל הזמן עם הרגל על הגז. טירוף של עבודה, בקשתי עזרה מהאחראית אבל כמובן שלא התייחסה. אני מגיעה חולה לעבודה עם שיעול נוראי וקול צרוד , בקושי יכולה ללכת, צולעת ברגל וזה לא מעניין אותם, הם רק רוצים שהעבודה תתבצע מצידם שאתפרק במשרד העיקר שאעבוד. אני יכולה להוציא מחלה אבל רוצה תשמור את זה לסוף, זה בערך חודש אחרון, אבל לא מצליחה את החודש הזה לעשות מרוב שאין לי עצבים אליהם. לא רוצים גם שאעבוד מהבית ולא ברור לי למה. מה הייתן עושות? אני כל כך מתוסכלת כבר!!!!

יש פס?

אמאלה מה אתן נותנות לגזים ??????? אבל מישהו שבאמת עוזר !!! אני גמורה !!!!!

לכולן יוצא הפופיק בהריון? תכף שבוע 20 והוא לא בחוץ

בספטמבר הקטן שלי נכנס למעון. קשה לי עם המחשבה הזאת, למרות שהמנהלת עושה עליי רושם-הבכור שלי שם ואני סך הכל דיי מרוצה מהחום ואהבה שהוא מקבל שם (יש דברים שהייתי משנה אבל כנראה שאין מושלם) כל המטפלות צעירות, חביבות ומחזיקות מעמד אז מבחינתי זה אומר משהו על המקום, על ההתנהלות. עצוב להגיד אבל מבחינתי העיקר שלא יפגעו בהם זה הפך לראש סדר העדיפויות שלי. אם לא יאכלו, או לא ישנו יפריע לי, יעצבן אותי אבל מבחינתי הביטחון שלהם במקום הראשון. אני רק חושבת על הרגע שאשים אותי ועולות לי דמעות. לא יכולה להישאר איתו בבית מבחינה כלכלית ואפילו יותר מבחינה נפשית אני מרגישה שאני חייבת לצאת לדבר עם אנשים.. את הבכור לי הכנסתי בהתחלה למטפלת עם עוד חמישה תינוקות ורק בגיל שנה למעון. הקטן ייכנס בגיל 7 חודשים למעון מה עזר לכן ברגע הזה שהכנסתם למסגרת? אולי תצליחו לעודד אותי קצת..