אני ובעלי שכבנו במיטה והילד היה באמצע (בן פחות משנה) , הפלאפון שלי היה על הריצפה וכשבאתי להרים אותו כמעט נפלתי ואמרתי לבעלי אני נופלתתת והוא אמר לי אני יעזור לך ליפול ונתן דחיפה קטנה ונפלתי (לטענתו זה היה בצחוק והוא לא התכוון באמת להפיל אותי והוא ניסה לעזור לי) כשנפלתי שכבתי על הריצפה ובכיתי בהיסטריה ממש וצרחתי עליו שכואב לי וממש בכיתי מכאבים והוא בתגובה צחק עלי ממש ניקרע מצחוק . כשנירגעתי קמתי מהריצפה והלכתי לסלון והוא בינתיים המשיך לצחוק .. אחרי כמה דקות הוא בא ואמר לי שהוא לא התכוון להפיל אותי הוא התכוון לעזור לי אבל כבר נפלתי והוא צחק כי זה הצחיק אותו הסיטואציה שנפלתי ולא משנה מי היה נופל הוא היה צוחק ושאני לא יודעת לצחוק .. אמרתי לו שלא יפנה אלי ושלא ידבר איתי ומאז אנחנו מדברים רק בווצאפ וגם זה בריבים ועצבים על מה שהיה , זה קרה אתמול בבוקר והוא לא ישן בבית אתמול והיום הוא בא התקלח לקח בגדים והלך לאמא שלו .. הוא חושב שאני מגזימה וזה כולה נפילה אבל אני לא רואה את זה ככה אני רואה את זה שאני נפלתי מהמיטה בגללו והוא במקום להתנצל הוא לא הפסיק לצחוק עלי .. אתן חושבות שהגזמתי ? או שההתנהגות שלו באמת לא תקינה ?

בוקר טוב לאימהות המדהימות! 🌞👩‍🍼 הטיפ שלי להיום הוא כיצד לשפר את תנוחת ההנקה כדי למנוע כאבים. כשאת יושבת להניק, וודאי שהגב שלך זקוף ונתמך היטב. 🪑 תוכלי להיעזר בכריות כדי לתמוך בתינוק ולהרים אותו לגובה הנכון. 🥰 חשוב שהתינוק יהיה צמוד אליך, כשאפו מול הפטמה וראשו מעט מורם לאחור. ראשו, כתפיו ואגנו צריכים להיות בקו ישר. 📏 ככה תבטיחי זרימה טובה של חלב ומניעת גודש או פצעים בפטמות. 🍼💕 זיכרו, אתן עושות עבודה נפלאה! תתמידו ותאמינו בעצמכן. אם צריכות עזרה או עצה נוספת אני כאן בשבילכן. 😘

סולדת מבעלי. הוא מתרגז ומתעצבן ואני ננעלת ומתרחקת. זה בא לידי ביטוי בקריזות על הילדים, קוצר רוח והתבטאויות שמבחינתי הורסות לנו את החינוך. סתם לדוגמא הקטן בן 3 עדיין מתנגד ללכת לשרותים אז בעלי יכול להעליב אותו ולהגיד לו את תינוק קטן בכיין , וכל מיני כאלה שאני ממש רואה שעושה רגרסיה לילד והוא עוד יותר לא רוצה לנסות להגמל. או שהילד מםחד להתגלש במגלשה גבוהה( הוא אפילו לא בן 3!!) אז בעלי יכול להגיד לו יאללה יפחדן אתה ילד קטן וכל מיני כאלה. אני מעירה לו ואני אומרת לו שזאת לא הדרך, הוא יכול להגיד לי שהוא מבין ובאוטומט שלו הוא חוזר לזה. ודיי נשבר לי מזה. כל פעם שאני מסבירה לו שהעצבים והכעסים שלו משפיעים לרעה על הבית הוא מחזיר לי- גם החרדות שלך. ואז אני נתקעת כי באמת יש לי חרדות אבל אני משתדלת לעבוד עליהם כל הזמן ולא להעביר לילדים. בקיצור זה גלגל חוזר. ופשוט נהיה לי סלידה ממנו. אני בהריון בחודש רביעי ואני לא מוצאת בכלל חשק או רצון להתקרב אליו. וחשוב לי לציין - שהכרנו הוא לא היה כזה!!! הוא היה מופנם, ביישן, צנוע, נעים. הןא בא ממשפחה מאוד טובה שגם שם תמיד אמרו שהוא היה צנוע ונעים. הוא בעצמו אומר ומתוודה שמשהו שמשפחה המשוחררת שלי שנותת לכל אחד לבטא את מב שהוא מרגיש ומשהוא בי כזה מוציא ממנו תכונות שהיו קבורות בו ובוא לא נתן להם מקום. אז וואלה יופי אתה גדל בבית אשכנזי סגור ואתה מופנם ולא מתבטא ואז אתה מגיע למשפחה מזרחית חמה מרגיש בנוח ומוציא עלי את כל החרא ששנים שמרת בפנים??