רשמתי כבר בעבר על הנושא אבל בכל פעם זה עולה מציף אותי וכואב מחדש… אני וגיסתי רבנו בגלל שהילד שלי בטעות נפל על הבן שלה תוך כדי משחק (מדובר בילדים קטנים), היא צעקה על הבן שלי, אני הגנתי עליו ואמרתי שזה לא היה בכוונה ושלא צריך לצעוק עליו, היא קיללה אןתי ונאלצתי ללכת מהבית של חמותי (כל זה קרה אצל חמותי) ומאז אני מנודה מהבית של חמותי. מנודה הכוונה שפעם אחת העזתי ללכת לאסוף את הילדים שלי משם והיא פשוט רצה לעברי בלי שום הכנה מראש שרטה אותי בפנים ממש חזק פצעה אותי (כל זה ליד הילד ההמום והבוכה שלי) וברחה משם ואיימה שלא אגיע לשם יותר וגם לא ילדיי. כמובן שמאז עבר ים של זמן שתינו ילדנו עוד ילד ברוך השם, אבל הבן שלי עבר לא מעט בגלל זה עבר טראומה היה מתעורר בלילןת בבהלה מסיוטים והילדים שלי פחדו ללכת לשם תקופה. עכשיו גיסתי מתגרשת ועברה לגור אצל אמא שלה עם שני ילדיה וכל שישי בעלי ושני ילדיי הגדולים הולכים לחמותי ואני נשארת לבד בבית עם התינוקת. זה קשה לי ממש. מצד אחד אני לא רוצה להרחיק את בעלי משם זו אמא שלו בכל זאת וגם לא רוצה מייצרת שנאה בילדים שלי כלפי סבתא שלהם, בעלי החליט שלא נכנס לתוך הבית של אמא שלו בגלל אחותו ומה שעשתה לי אז יש לו שם מן חדר כזה בחוץ שם הוא נמצא ואוכל שהם שם. הילדים כן נכנסים וגיסתי לוקחת אותם לפעמים לטייל איתה קונה להם דברים וכו׳. יש לי עוד תינוקת בת 7 וחצי חודשים וחמותי לא מבקשת בכלל לראות אותה. אפילו לא פעם אחת! גם שילדתי לא הגיעה אליי לבית החולים ומאז כבר השלמנו אנחנו מדברןת אבל בלב קשה לי לסלוח לה וקשה לשכוח. שהבת שלה הרימה עליי יד היא היתה שם והגנה עליה ועוד אמרה לי מה את עושה הצגות היא לא נגעה בך. אני נוטה לסלוח מהר אבל ככ קשה לי. מידי פעם זה מציף אותי בייחוד זה שאני לא מורשית להגיע לשם. ככ כןאב לי. שאני מבקשת ממנה לבוא להכנס לבית שלי לכמה דקות היא ממציאה תירוצים ולא מוכנה להכנס. מציאות לא נעימה אני אוכלת את עצמי לא מעט. האם לדעתכן אני פועלת נכון? שאני מאפשרת לילדים להיות שם ולגיסתי לקחת אותם למקומות והכל כרגיל ואני עדיין מנודה משם וזה בעצם מה שגיסתי רצתה?