מפחדת לישון בלילה צמוד לתינוק (חצי שנה) ובכל זאת לא לשמוע אם הוא יקיא, פשוט הקיא פעם אחת מתוך שינה, והיה נראה במצוקה, רופא אחד הרגיע ואמר שזה בלתי אפשרי להיחנק מהקאה בשינה והיו רופאים שאמרו לי שאפשרי, השאלה איך יושנים עכשיו? איך אני ארדם? גם בפעם הראשונה כשזה קרה הכל היה טוב לפני זה ולא היה נראה משהו באופק.....

זה העמסת סוכר?

היי שבוע 36+3 פתיחה 1.5 מחיקה 60 לידה ראשונה ילדתי בשבוע 36 לידה 2 בשבוע 38 הייתי מאושפזת 4 ימים עם פעילות רחמית שחררו כי אין התקדמות וצירים לא סדירים כמה אני קרובה ללידה ? סובלת 😭

בת 7 חודש נפלה מהמיטה היינו במיון בדקו אותה הכל תקין, הייתה ערה שעתיים מאז וישנה כבר שעתיים.. היא הייתה עייפה מאוד מאוד גם בזמן שהיינו במיון אז הגיוני לי השעות.. אבל מתי להעיר? מתי זה נחשב ישנוניות? אין לה סדר שינה קבוע לצערי ולפעמים יכולה לישון 3 שעות בבוקר לפעמים שעה

מכינה עוגה ל24 ילדיםצריך תבנית ענקית של גן? או מספיק רגילה?

עברתי שבת לא פשוטה. מנסה בערך שנה להיקלט ללא הצלחה. בת 35. שבת עם גיסות הריוניות (פתאום כולן מסביבי הריוניות במשפחה, חברות עבודה...) לא מצאתי את עצמי שם. אוכלת את עצמי מבפנים ושומעת את השיחות שלהן על ההריון והבדיקות. כמובן שמגיע להן כי הן באמת טובות ומקסימות אבל שתקתי פשוט רוב השבת (אני אחת שמדברת די הרבה עם כולם ומפתחת שיחות איתן בדרך כלל). פשוט הייתי מבודדת עם עצמי ותלושה מכל המצב אכולת קנאה ונשרפת מבפנים על מה שהייתי רוצה. רוצה את ההריון שלי. השבת גרמה לי להבין שאני פשוט לא רוצה לחזור עליה. מבחינתי לא לעשות עוד שבתות כאלו יחד גם אם זה אומר לא לראות את האחים שלי בזמן הקרוב והרחוק. יכול להיות שזה לא המעשה הנכון אבל זה מה שהלב שלי מרגיש ומסוגל להכיל. ככה גם מבחינת חברות וקולגות בעבודה (פשוט מנסה לשמור מרחק כדי לא להציף את עצמי אבל מצד שני כן עדיין לשמור על קשר מסויים). יודעת שאולי יהיו מתנגדים והרמת גבה ואפילו כעס על ההחלטה הזו של להתבודד מהמשפחה בגלל זה. פשוט הבכי הפנימי שלי עם עצמי על החיסרון שלי. השאלה היא האם זה באמת הצעד הנכון? האם ההתרחקות מהמשפחה, קולגות וחברות בשל המצב האישי, נכונה? פשוט לא מצליחה לפעול בצורה שונה....