למה אני כזאת יבשה. ולא באלי לצאת מהבית. חברה שלי אומרת לי בואי נצא לקולנוע או לאכול אני כזה אומרת יאללה ואז מתחרטת. ואומרת לעצמי אוף למה אמרתי לה באלי להשאר בבית עם הילדה ועד שהיא ישנה יש לי זמן לעצמי ולשקט ולקפה ולראות סדרה. במקום לאפשר לעצמי לזרום ולהנות מזה שהיא נרדמה ואני יכולה לצאת קצת להכיר אולי מישהו בחוץ אני כזאת זקנה וחנונה כזאת. איך אכיר ככה מישהו?. איך אצא איתו לדייטים ויהנה מזה? אין לי כח לזה. באלי רק לשבת בבית . לא מרגש אותי לא מסיבות. לא מסעדות לא קניון שום דבר. אני רק מחכה לזמן איכות עם עצמי לבד כשהילדה ישנה . כי אני כל היום איתה לבד. מה עושים? אני מרגישה לא בחורה שווה לצאת איתה. אף אחד לא ירצה בחורה כזאת שכבר בשלה ולא מחפשת את ההתלהבות של קשר חדש.

האם ה100 ימים עוברים מהר יותר ?

יש מצב שבגיל שנה הקטנים עוברים איזשהו משבר? או שזו הבת שלי ספציפית... פתאום היא נהייתה סרבנית להכל, היא מעיפה גרביים, כובע, מורידה גרביונים, מעיפה הכל מהשולחן אוכל שלה, מסרבת לקחת ויטנינים, לגזוז ציפורניים... הכל... להכל היא מתנגדת ומתעצבנת ובוכה. אני באמת לא יודעת מה עובר אליה. מיואשת... חשבתי שעגיין מוקדם לזה

יש פה מישהי אם תאומות שיכולה לתת לי טיפים איך להיתנהל כי אני מרגישה שאני יוצאת מידעתי