בן שנה ו8... לאחרונה הלילות שלו קשים ומתעורר המון בבכי הוא היה ישן יחסית בסדר, גג למוצץ או מים ונרדם.. אבל ממש בחןדש האחרון מתעצבן ובוכה ומרביץ לעצמו ומתעורר המון...נדיר שיש לילה שקט. באופן כללי אני מרגישה שיש לו קצת בעיה של ויסות חןשי, במרקמים בידיים ומעיכת אוכל...לא יודעת למה לאחרןנה התחיל להרביץ לעצמו כשמתרגז, ממש כאפות ובוקסים לראש ואני צועקת עליו שלא ירביץ לעצמו והןא נבהל ןמפסיק.. גם בלילה הןא כאילו נבהל נפגע ושןתק לרגע אבל אני לא מסוגלת שהוא מרביץ לעצמו מסכן שלי למההה הוא לא מקשיב לום מילה מנחמת חיבוק אן נשיקה הוא פשוט בוכה שמתי לב שנרגע ונרדם רק אפ מביאים אותו למיטה שלנו לא יודעת אם מצפה לזה והתרגל אן שיש משהן שמפריע לו אני פולדת ללשןב שבגן מרגיעים אותו במכות כי זה לא הסגנון, זה מעון מפוקח, שלחתי פעם מקליט והיה נשמע שבסדר..הוא אוהב ללכת למטפלות והמקום בכללי תחת השגחה קפדנית של המנהלת..אני לא יודעת מה לעשות איך לעבוד איתו על ״העצבים״ שלו? אני עצמי עם פתיל קצר וגם הגדול שלי שתכף בן 3 קריזיונר לא קטן אבל אני אף פעם לא ב״קריז״ איתם מידי פעם מאבדת עשתונות אבל מעולם לא מדברת אליהם בזלזול או שיח של צעקות או משהן.. אני תמיד משתדלת להיות רגועה ולהרגיע אבל הוא לא מקשיב הוא קטנציק אבל הגדול לא היה ככה בגילו ואני לא יודעת למה הוא מגיב ככה .. אני יודעת שכל ילד ומה שהוא אבל זה נראה לי די שלילי ואני רןצה לייצב לו את זה הקטע שהוא ילד מקסים ונעים ונהנה לשחק עם עצמו וכיף לו והןא חיבתי ומחבק ורגוע וביישן...רקכשיש משהו שמתעצבן ממנו הוא מגיע מאפס למאה בשניה... הכוונה שהוא לא ילד עצבני פשוט כשמתרגז, אז העצבים זה ביג טיים...וזה קורה כמה פעמיפ ביום... כשהיה יותר קטן הייתי בטוחה תמידשקורה לו משהו כי היה עןשה בכי כזה עצבני כאילו עכשין נתקע וכואב לו, ומסתבר שסתם לא הצליח לפתוח קוםסא או לטפס לאנשהו...העצבים שלו באים מהר ופול טיים.. ועכשין שזה בא בלילה אין לי פשוט אין לי איך להרגיע המוצץ הוא מוציא ומרביץ לעצמו בראש