ילדתי לפני חודש. ולפני שבועיים וחצי נגמר הדימום, היו קצת הפרשות חומות אבל בשבוע האחרון לא היה כלום. היום יש לי גוש גדול יחסית של הפרשה מאוד צמיגית בצע של דם יחסית טרי. זה משהו שצריך לבדוק או שזה טבעי?

שבוע 14+ יומיים של מיגרנות קשות חולשה חוסר תאבון סחרחורות. מה אפשר לעשות כדי להקל?

הריון ראשון לא תקין והסתיים בהפלה, הריון שני היה תקין והסתיים בלידה, עכשיו הריון ivf שלישי עם המון חששות ב1.12 הוחזרו שני עוברים בני 5 ימים בלסטוציסט בתאריך 13.12 בוצעה בדיקת בטא יצא 217 , אסטרדיול - 683 פרוגסטרון-114.2, LH-1.1. בתאריך 15.12 בוצעה בדיקת בטא שנייה יצא 542, אסטרדיול-744, פרוגסטרון- 190.80, LH-0.6. אני די חוששת הפעם משום שאין לי סימנים/תסמינים כמו בהריון התקין שהגיע ללידה אין לי בחילות ולא הקאות ואין לי כל תסמין של הריון כמו בהריון השני התקין ששם הכל הגיע מוקדם.

שבוע 17 כל כך קשה לי עם בעלי .. מאז ומתמיד הוא היה אדם ביקורתי כזה שיש לו מה לומר על כל דבר כמעט. אני הייתי מכילה יותר רגועה יותר והדברים הסתדרו. אולי בגלל ההורמונים או שפשוט נמאס לי להכיל את הביקורתיות הזאת כל משפט שני שלנו הופך לריב. אני חושבת שהיציבות הנפשית שלי לא בשיאה ואני נורא זקוקה לחיבוק חם ולאהבה אבל מצד שני אני גם תוקפנית ולא מאפשרת את זה. ההריון שלי לא פשוט בכלל אני סובלת מסימפיזיוליזיס ומהקאות מרובות ועובדת עבודה פיזית מאוד בתינוקייה . אני חוזרת הביתה מהעבודה מותשת נפשית ופיזית.. והוא כל הזמן אומר שאני בטלנית עצלנית וכו זה נוגע לי איפשהו כי אני רואה נשים לידי בהריון שמצליחות לעבוד ולהחזיק בית ולטפל בילדים בבית והכל ואני לא. הוא עוזר אבל לא מפסיק לדבר על זה שהוא עושה הכל ושאני לא עושה כלום ורק מוריד לי את הביטחון על האמא והאישה שאני.. לפעמים בא לי פשוט לברוח ומצד שני זה רק יעשה יותר גרוע ואני לא רוצה פשוט להיעלם לבן שלי