אוף צריכה את דעתכן .. ילדתי לפני חודשיים.. אני כל היום עם הקטן בבית ובעלי חוזר מאוחר מהעבודה. מאז שילדתי פתאום בעבודה שלו יש עומס והוא חוזר מאוחר הרבה יותר בהפרש של כמעט 3-4 שעות ככה שאני כל היום עם הקטן לבד. מה שהכי מרתיח אותי, שהוא לא מתוגמל על זה ולא מקבל שעות נוספות. המנהל שלו מנצל את החולשה של העובדים ומפיל עליהם ים של עבודה ולו זה לא בדיוק מפריע... הוא פשוט שותק. אתמול אמרתי לו שחייב לשטוף את הבית לא שטפנו חודש כי פשוט אני לא מצליחה להגיע לזה וזה לא בריא לקטן לחיות בזועמה הזו ושיגיע מוקדם שישמור עליו ואתפנה. כמובן שהגיע ממש מאוחר היום כבר לא יכלתי יותר הייתי רעבה ועייפה לא אכלתי שתיתי ונחתי כי הקטן בכה כל היום בגלל הגזים והיה לי על הידים ושהוא חזר פשוט הוצאתי עליו את כל העצבים הכעס והתסכול ועשיתי את זה בצורה רעה וצרחתי עליו שנמאס לי. כל השנים דחפתי אותו שילך ללמוד מקצוע ויתפתח לפני שיש ילד כי העבודה שלו לא מתגמלת ומנצלים אותם שם ויש לו גם את הפחד לעזוב מחשש שלא יצליח לפרנס. הוא פשוט התחיל לסדר את הבית אפילו לא אכל ומרוב סערה הפיל בטעות את המתקן כביסה עם הבגדים של הקטן על המים וגם על זה התפוצצתי ורבנו ממש ברמה שהתחיל לבכות שאני ממש תוקפנית והתגובות שלי קשות והוא לא מסוגל יותר. הסברתי לו שזה מהתסכול שלי וששנים אני דוחפת אותו בשביל שיתפתח במה שהוא רק רוצה ולא יחשוש מלשנות מקום עבודה כי אי אפשר לחיות בצורה כזו במיוחד שיש ילד. מה יקרה שאני אחזור בעצמי לעבודה? עכשו אני אוכלת סרט על התגובות הקשות שלי כלפיו שאני בשעת תסכול מגיבה ככה. מצד שני אם אני לא מגיבה ככה הוא לא מתעורר.... שנים שאני עושה איתו שיחות על זה ועכשו שזה המצב אני מרגישה עמוסה. אחרי כל המריבה הזו אמר לי שיתחיל קורס שהוא רוצה בקרוב וכמובן שאצטרך להכיל גם את זה אבל אני מוכנה כל עוד הוא יעשה את המאמץ אבל טוב שנזכרת עכשו באמת..... בסוף אמרתי לו שאני חייבת לצאת לנשום הלכתי לחברה וחזרתי עכשו ואני אוכלת סרט על ההתנהגות שלי כלפיו ועל זה שגרמתי לו לבכות. מה אתן חושבות?