ילדתי לפני שבועיים וחצי. וכשמגיע הלילה הדמעות לא מפסיקות. חושבת לעצמי מה היה כלכך דחוף לי להביא ילדה לעולם? ותוך כדי מסתכלת עלייה וחושבת שלא מגיע לה אמא כמוני שחושבת ככה!! שלא תטעו, אני אוהבת אותה כלכך ומעניקה לה המון חום ואהבה. חיכיתי לה כלכך אבל לא הבנתי כמה אחריות וכמה זה קשה!! אני מרגישה שאין לי חיים אחרים חוץ ממנה, שאין לי זמן לעצמי. חוץ ממקלחת וציחצוח שיניים אני לא מספיקה לטפח את עצמי, וכל מי שמכיר אותי יןדע כמה אני מתוקתקת. הכאבים בגוף, החולשה, התפרים, הגוף החדש, הכל כלכך שונה ועם כל זה לטפל במישהי אחרת, לתת את כל כולך רק לה. ומה נשאר לעצמי? כלום אני כלכך חלשה פיזית ונפשית. אני מתגעגעת לחיים שלי לפני, כלכך מתגעגעת עד דמעות אני לא יכולה להסביר לכן את הכאב בלב שיש לי על החיים החדשים שלי. מרגישה כלכך כפוית טובה שאני לא מודה על זה. אבל אני לא מצליחה. סליחה בורא עולם, סליחה.

יש למישהי את הטיולון של moona זיפי? נמכר במוצרים בדרך כלל אשמח לחוות דעת

היי אהובות איפה אפשר למצוא שטיח עגול לחדר ילדים? מחיר נורמליייי

האם מותר לאכול פסטרמה קנויה מהסופר ? שבוע 16+1

משהו שאני חייבת לשתף אני בהריון שני , שבוע 26.5 בהריון הראשון חוץ מבחילות ונפיחות ברגליים לא ממש סבלתי מתופעות לוואי או שינויים קיצוניים. בהריון הזה , כל תופעת טבע שקיימת במנעד ההורמונים האפשריים שיש לאישה בהריון אני חווה. יש לי יובש בבית השחייייי. יש לי סימפזיוליזיס (ככה כותבים את זה?) יש לי נפיחות ברגליים , צרבות, שינויים קיצוניים במצב רוח, עצבנות יתר, כאבי גב, כאבי ראש, נשירת שיער מוגברת, ציפורניים שבורות, דלקת חניכיים, נפיחות ברגליים כבר אמרתי? פיגמנטציה בפנים , בקיצור אני לא יודעת אם להקרע מצחוק כי זה כל מה שאי פעם שמעתי בסטנאפים או לבכות בכי מר כי אני סובלת!?!? נשאר לנו רק לצחוק על זה ולספר לבאות שלא כל הריון הוא אותו דבר ואף אחד לא הבטיח שהרעיון יהיה כיפי ומהנה.