שבוע 18. כבר בערך שבוע שאני מרגישה במהלך היום מדי פעם כמו דפיקות קטנות בבטן. לא תחושה של דגים שוחים או בועות, אלא ממש דפיקות קלות, תמיד בבטן התחתונה, ממש ממש למטה. תנועות? שלייה אחורית.

*** סליחה מראש על הפריקה הלא קשורה *** כשאיבדתי את אבא שלי, אני מרגישה שגם איבדתי את הקשר עם אמא שלי. מאמא רגועה, חיובית, מכילה ותומכת, אימי הפכה להיות עצבנית, ממורמרת, תוקפנית ולא תומכת. נכון שאבא שלי נפטר לא ממזמן ואני עצובה עד אינסוף. ברגעים כאלה צריך את אמא, אבל אמא עצובה עד אינסוף ויותר בעצמה.. נכון שאני מבינה שהיא מתנהגת ככה כי החיים היו לה ועדיין קשים ואני צריכה הפעם להיות זאת שתומכת, מכילה והעוטפת. אבל אני לא יכולה להיות התומכת המכילה והעוטפת כי גם אני גמורה מבפנים. כל שיחה איתה מורידה אותי למטה.. ואני אמא בעצמי, אני לא יכולה להיות בדכאון. נכון שאני מבינה את זה שאמא שלי כבר לא אותה אחת כי הכל השתנה, ואסור לי לבוא אליה בטענות. אבל עדיין, אני עצובה על זה שאמא כבר לא מתנהגת בצורה אימהית. מותר לי להרגיש את שני הדברים ביחד: להבין את אמא שלי ובו זמנית לכאוב על המצב ולא רק להשלים איתו.