בוקר טוב, שמי רבקה, אני בת 23 נשואה לבעל הכי מדהים שקיים עם ילדה מהממת בת שנה וכמעט חודשיים, במראה שלי אני ילדה רזה שתמיד הייתי רזה מתחת למשקל הרצוי, אך אף פעם לא נבע מבעיה כלשהי. רציתי קצת לספר על עצמי, בלי / עם פואנטה בכל אופן לשתף ולספר על העבר שלי עד היום. מאז שאני זוכרת את עצמי כשהייתי מגיעה לרופא ב-98% מהמקרים הסיבה היתה כאבי בטן. מהפעם הראשונה שאני יכולה לזכור היתה בערך בגיל שמונה תשע והפעם האחרונה שאני זוכרת זה היה אמממממ כן ממש עכשיו ברגע כתיבת פוסט זה. למשל באחד מהמקרים כשהייתי בת 16 חזרתי הביתה מבית הספר עם כאב חד בצד ימין של הבטן כאב בלתי נסבל שהוביל אותנו מיד לרופא והוא ידע לחשוד שמדובר בדלקת אפנדיקס (תוספתן) או במונח הלטיני מקצועי, אפנדיציט, זה היה פעם ראשונה שהבנתי שלסבל אחד מני כמה במהלך חיי, יש שם. במשך כל שנות התיכון חוויתי סוגים של כאבי בטן פה ושם כואבים יותר כואבים פחות וכמובן פגשתי ברופא לא מעט. אבל אם נגיד את האמת לא לכל כאב בטן יש שם, ולא תמיד כאבי הבטן הם בלתי נסבלים אבל לפעמים הם בהחלט בלתי. בכיתה י"א אני זוכרת שהיתה לי תקופה שחוויתי כאבי בטן ברמה שלא הצלחתי לאכול כלום וכמובן ירדתי במשקל, לא קיבלתי ווסת במשך כמה חדשים הלכתי לרופא להסביר לו שכואב לי הבטן ועוד דבר קטן שמדאיג אותי המחזור החודשי שלי אינו מופיע. הוא אמר לי - אני רוצה שתדעי, במידה ואת ככה ממשיכה לרדת במשקל ולא אוכלת נורמלי את לא תצליחי לקבל חזרה ווסת, הווי אומר לא תוכלי להכנס להריון. המשפט הזה לא באמת תרם לי הרבה, מעבר לכך שזה גרם לי להרבה פחות הצלחה בלימודים בקרים וימים של חששות על עתידי, וכד' אני באמת לא ידעתי מה לעשות באמת לא הצלחתי לאכול כלום, ולא.... משום מה לא שיתפתי את זה. עבר זמן והחלטתי שזה שנה של בגרויות ואני רוצה לשים את החשש בצד ופשוט להיות שם בשביל עצמי כי אני אוהבת ללמוד ויותר אוהבת להצליח, אז החלטתי שאני עושה הכל כדי להצליח ולסיים את השנה, מרגע שנרגעתי ולמדתי (דבר שאני אוהבת מאד!!) גם כאבי הבטן פסקו ולאט לאט קיבלתי מחזור והיה לי ווסת מסודר מאד עד תחילת ההריון, עדיין נשארתי תת משקל, לא זוכרת מתי ואם אי פעם הייתי מעל לbmi הממוצע, אבל באמת שאף פעם לא נתתי לזה פתח להדאיג וגם הרופא שהכיר אותי כבר אמר שזה בסדר להיות מתחת למשקל הרצוי אם העלייה במשקל מקבילה לגובה ואין שום ירידה חדה בלתי הגיונית. בכל אופן, אני לאט לאט הבנתי על עצמי שכשאני רגועה ומתעסקת בדברים שאוהבת עם כמה שיכולתי לסבול כאבי בטן במצב הזה בהחלט הסבל היה נסבל. עברו שנים פחות או יותר בצורה הזאת כאבים יותר כאבים פחות, אבל הבטן תמיד היתה מזכירה לי שהיי היא פה, גם אם עשיתי דברים שאהבתי לעולם לא יכולתי לשכוח ממנה.😜. אבל באמת שפשוט התרגלתי. אז מה קורה איתי כיום? באזור חודש מרץ האחרון, אני חושבת אפילו לפני אני התחלתי לחוות שלשולים וכאבי בטן ברמה שלא הכרתי בחיי, כלומר אם אני סבלתי כל החיים מהבטן, ואני אומרת 'ברמה שלא הכרתי' כנראה שזה חריג אבל הייתי בתקופה מאד לחוצה בלימודים ולא נתתי לכאב בטן להפריע לי ללמוד ולהשקיע כי אין לזה מקום. אני פשוט זלזלתי בכאב הזה. מחודש מרץ ועד חודש ספטמבר, החודש בו אנו נמצאים כיום, אני לא מפסיקה לשלשל ברמה של תכיפות לשירותים לא סבירה, לא נחמדה ומגבילה בהחלט. אני זוכרת שתוך כדי תקופת מבחנים באזור חודש מאי אני החלטתי שהנה זהו, די, אני סובלת כחודשיים משלשולים שנמאסים עליי מגבילים אותי וכאבי בטן שלא פוסקים, לא הגיוני להמשיך לזלזל בזה אני קובעת תור לרופא משפחה. הוא שאל אם יש לי גנטיקה של מחלות במערכת העיכול, אחותי בדיוק כמה חדשים קודם אובחנה כחולת קרוהן ואמרתי לו שיש לי אחות עם קרוהן אבל לא משהו מיוחד מעבר. בתקופה הזאת סבלתי עוד הרבה יותר מעבר לכאבי בטן ושלשולים שלא יכולתי לצאת מהבית בלי שיהיה לי שירותים צמוד (!!), סבלתי מבעיות בנשימה, כאבים בחזה כאבי גב, מה לא... מפה לשם התחלתי בדיקות שהחלטתי שאני לא מזלזלת דרשתי מהרופא הפנייה לצילום חזה, צילום ריאות וכד'- הכל היה תקין. הרופא אמר לי לעשות בדיקות דם להרבה דברים- מעבר לאנמיה קלה (שאני סובלת כבר הרבה שנים כתוצאה מגנטיקה,) בבדיקת הדם ראו שיש לי מדדי דלקת גבוהים מאד הרופא ביקש שאעשה שוב את הבדיקה והתגלה שעדיין מדדי הדלקת שלי גבוהים, ולא בטווח התקין וכאן שמנו את האצבע. ביקשתי מהרופא הפנייה לגסטרואנטרולוג לאחר שהבנתי שאני רוצה למצוא פתרון לבעיה הזאת שקיימת לי אי שם בבטן. הגעתי לרופא גסטרו הוא יודע שיש לנו גנטיקה של קרוהן, אחותי מטופלת אצלו. קרוהן זוהי מחלת מעיים דלקתית כרונית, חשוכת מרפא וב80% מהמקרים מופיע באופן תורשתי. אני הסברתי לו שהכאבים שלי מורגשים בקיבה, אני יודעת לזהות איפה יש שם סוג של עיגול גדול שמפריע לי לתפקד לגורם לי לכאבים ושלשולים באופן מחריד, הוא הרגיש ואמר שהוא כמעט בטוח שזה קרוהן, אמרתי לו אבל .. זה לא במעיים זה בקיבה, הסביר לי שמיקום הכאב לא בהכרח מצביע על שלילה של דלקת במיקום אחר במערכת העיכול. הווי אומר, מחלת מעיים יכולה להיות מורגשת גם ככאב בוושט או במערכת העיכול העליונה כדוגמת קיבה ותריסריון. בכל אופן, לאחר אבחון קולונוסקופיה שהתרחש ב15/8 אכן התגלתה לה מחלת מעי כרונית, דלקת במעי הדק, הלא היא קרוהן. התבאסתי אבל שמחתי שיש לזה שם. אני בעצם סובלת מאד כתוצאה ממחלה שיש לה שם! והיא כיום יותר ויותר מצויה ויש לה אף פתרונות טיפול מסוימות להפחית את הדלקתיות. כיום אני שוקלת כ42.5 ובאמת רואים עליי חיצונית שאני רק יורדת ויורדת במשקל וזה דבר שקשה מאד להיות אחראי לכך, אוכל לא מתעכל בגוף, אין משהו שיוכל לגרום למשקל להיות אחרת וזה באמת לא פשוט. אז מסתבר שקרוהן היא הרבה מעבר למחלת מעיים. הצורך לאכול אוכל מאד מאד מסוים, שאני גם ככה בקושי אוכלת -הוא מתסכל. הביקורות מהסביבה על הנראות החיצונית, למה את לא דואגת להעלות בעלות במשקל ולמה את לא אוכלת, שזה לא נראה טוב, וגם ככה היית רזה קודם