מותר להתבכיין קצת? פשוט מרגישה שמילה טובה לא תזיק... אני מאוד משתדלת לשמור על אופטימיות ועל חוזק אבל אנחנו עוברים תקופה לא קלה ואני פשוט מרגישה צורך לפרוק. אני התחלתי חודש שביעי. בעלי לפני כחודש וחצי פוטר מהעבודה ומאז אנחנו מתקשים למצוא משהו נורמלי שיספק אותו וגם יתן שכר ראוי (ויש לציין שאני לא עובדת ואנחנו מתחילת ההריון חיים ממשכורת אחת ומעט מאוד חיסכונות). בנוסף, הבית שבו חיינו עד עכשיו התחיל בשבועיים האחרונים להראות סימני התפוררות. הקירות מתפוררים, הקירות מעלים עובש - ומדובר במשהו שהוא כבר לא בר תיקון או שיפוץ.. כך או כך הבית קטן והתכוונו לחפש משהו נעים יותר לאחר הלידה, אבל עכשיו אנחנו מבינים שאין ברירה ובשבוע האחרון התחלנו לחפש משהו מיידי. כמובן שלא מוצאים שום דבר בתקציב נורמלי (נפלאות המחירים במרכז) , ובנתיים אני חיה בבית שדוחה אותי בכל דרך אפשרית. לא מסוגלת להיות בו עוד רגע אחד אפילו. בתוך כל זה הלחץ מהלידה המתקרבת, מילד ראשון, מזה שלא נספיק לארגן בית נורמלי ועבודה טובה לפני שהוא יגיע... שפשוט לא נהיה מוכנים. מרגישה שהכל קצת קורס לנו מעל הראש דקה לפני שמגיע אלינו הדבר הכי חשוב בעולם. מתנצלת על הטחינת שכל אני פשוט מרגישה כל כך מצוקה שיוצאת כל היום רק על בעלי, שגם ככה עושה כל שביכולתו להחזיק מעמד ולהשאיר מקסים בדיוק כפי שהוא. אוף אוף ושוב אוף.

המלצת היום #2 מתקן לייבוש בקבוקים מתקן לייבוש בקבוקים שלא יתפוס הרבה מקום על השיש 👌 לינק לרכישת המוצר- http://s.click.aliexpress.com/e/cflZ4zw

בנות אתן מביאות לקטנים כל יום מנת בשר??? הבנתי שצריך כל יום... זה לא יותר מידי??

כאב בטן עליונה היי, יש לי כבר כמה שעות כאב בטן עליונה הזויי... מישהי יודעת מה זה הכאב הזה??... זה לא צירים, נכון? שבוע 39..

בנות עזרה הבת שלי בת שנה שמתי לה שמנת אכלה 4 כפיות ואחרי שעצרה המשכתי אחרייה יצא שהשמנת מקולקלת והתאריך עדיין עד 25.9 מה עושים ? יקרה לה משהו

אני חושבת שיש לי דיכאון אחרי לידה סליחה מראש עם זה ארוך פשוט חייבת לפרוק אני כבר לא יודעת מה קורה לי כולי בסערת רגשות בוכה בלי סוף למה? ככה מהמון סיבות... לפני שלושה שבועות ילדתי לידה קיסרית ( מונח עכוז לא רצתה להסתובב גם אחרי נסיון היפוך) בהתחלה בבית חולים הייתי בהיי מאושרת מתאוששת שהגענו הביתה הכול התחיל הרגשתי שלא רואים אותי שאני שקופה שכולי כאבים אבל האנשים שסובבים אותי רואים רק את הילדה (למי היא דומא מה היא לובשת ...) נכון זה משתפר מיום ליום אני לומדת לאהוב אותה ובמקום להתפלל שהיא תירדם(היא סובלת מגזים) מחכה כבר שהיא תקום כי אני מתגעגעת אבל קשה לי קשה לי שאף אחד לא רואה מה אני עוברת את הקושי בלילות שהיא לא נירדמת כי כואב לה כי מציק לה שלא תבינו אותי לא נכון היא הילדה הכיייי מושלמת שיש גם ששכואב לה הוא סובלת בשקט רק מתפתלת מכאב ואיך אני אמורה לנוח/לישון/לנמנם שאני שומעת כמה כואב לה ובעלי באמת שמשתדל להיות שם בשבילי אבל זה עדין לא מספיק אני לא מאמינה שאני אומרת. את זה אבל אני מתגעגעת ליחסים שלנו לפני שהיא הגיע אני לא ישנה לא אוכלת כמו שצריך( הפרעות אכילה מגיל צעיר אחרי שבוע כבר חזרתי למשקל כמו לפני ההריון *) מרגישה שאני עדין "אוהבת" את בעלי יותר מהילדה כאילו מקנאה שהוא נותן לה יותר יחס ממני שיותר אכפת לו ממנה שאותי הוא כבר לא רואה דיברתי איתו על זה הוא לא ממש יודע איך להתמודד(ככה ניראלי בכול אופן) אבל הוא משתדל להראות לי יחס אחרי. שדיברנו ( כול פעם שהוא יוצא הוא נותן לה נשיקה וגם לי וכו..) למה זה לא מספיק לי האם זה דיכאון האם זה יעבור לי.... יש לי מצפון שאני עדיין אוהבת אותו יותר ממנה...😢😢