משתמשת פורטי13 בפברואר 2018 בשעה 20:20
מותר להתבכיין קצת?
פשוט מרגישה שמילה טובה לא תזיק...
אני מאוד משתדלת לשמור על אופטימיות ועל חוזק אבל אנחנו עוברים תקופה לא קלה ואני פשוט מרגישה צורך לפרוק.
אני התחלתי חודש שביעי.
בעלי לפני כחודש וחצי פוטר מהעבודה ומאז אנחנו מתקשים למצוא משהו נורמלי שיספק אותו וגם יתן שכר ראוי (ויש לציין שאני לא עובדת ואנחנו מתחילת ההריון חיים ממשכורת אחת ומעט מאוד חיסכונות).
בנוסף, הבית שבו חיינו עד עכשיו התחיל בשבועיים האחרונים להראות סימני התפוררות.
הקירות מתפוררים, הקירות מעלים עובש - ומדובר במשהו שהוא כבר לא בר תיקון או שיפוץ..
כך או כך הבית קטן והתכוונו לחפש משהו נעים יותר לאחר הלידה, אבל עכשיו אנחנו מבינים שאין ברירה ובשבוע האחרון התחלנו לחפש משהו מיידי.
כמובן שלא מוצאים שום דבר בתקציב נורמלי (נפלאות המחירים במרכז) , ובנתיים אני חיה בבית שדוחה אותי בכל דרך אפשרית.
לא מסוגלת להיות בו עוד רגע אחד אפילו.
בתוך כל זה הלחץ מהלידה המתקרבת, מילד ראשון, מזה שלא נספיק לארגן בית נורמלי ועבודה טובה לפני שהוא יגיע... שפשוט לא נהיה מוכנים.
מרגישה שהכל קצת קורס לנו מעל הראש דקה לפני שמגיע אלינו הדבר הכי חשוב בעולם.
מתנצלת על הטחינת שכל אני פשוט מרגישה כל כך מצוקה שיוצאת כל היום רק על בעלי, שגם ככה עושה כל שביכולתו להחזיק מעמד ולהשאיר מקסים בדיוק כפי שהוא.
אוף אוף ושוב אוף.
הריון ולידה
💬14 תגובות
