פוסט פריקה אמא שלי אף פעם לא רצתה להיות אמא וגם לא סבתא. ויוצא מצב שאני פשוט לבד. יש לי ילד בן 5 חודשים ובמזלי בעלי שותף מדהים (אפילו עושה יותר ממני) ואמא שלו גרה לידנו ועוזרת לנו המון. אז מבחינת עזרה יש לי המון ולא מרגישה שאני קורסת באמהות אפילו להפך יש לי הרבה שקט וחופש. אבל מבחינה רגשית אני פשוט פגועה וכועסת. איך אמא שלי לא רוצה להיות בחיים שלנו? היא משחקת אותה מתרגשת מתמונות שאני שולחת אבל מגיעה אלינו פעם בחודש ל20 דק והולכת. לא מובן לי איך אפשר? הנכד הראשון שלך! יותר מעניין אותה להיות עם הבן זוג היחסית חדש שלה מאשר להיות איתנו, פעם אפילו היא אמרה לי שכשהיא איתנו בארוחות שישי בלעדיו היא מרגישה לבד. אמרתי לה איך את מרגישה לבד עם המשפחה שלך? זה הזוי. שלא נדבר שבברית היא עשתה לנו סצנה שלא הרשינו לה להביא את הבן זוג שלה (זה היה אירוע אינטימי בבית רק המשפחה הממש ממש קרובה אפילו אבא שלי לא הביאה את הבת זוג שלו) והיא הגיעה לברית עם פרצוף 9 באב לא דיברה עם אף אחד ואז אחרי שהוא חתך פשוט הלכה. אני פשוט בהלם כל פעם מחדש מההתנהגות שלה כאילו היא בת 15. היא תמיד הייתה ככה גם שהייתי ילדה ונאלצתי ממש לגדל את עצמי. אני בטיפול פסיכולוגי המון שנים אבל מרגיש לי שלא משנה מה אני פשוט תמיד אכעס ואהיה פגועה מהמצב הזה אפילו עכשיו אני לא מצליחה לישון מהכעס. אני צריכה כל הזמן להזכיר לעצמי שזאת אמא שלי וזה מה שיש ולהתרגל לזה ולא לצפות למשהו אחר אבל איכשהו אני לא מצליחה.

היי יש לי שאלה למי שיודעת התגרשתי ואני רוצה להגיש בקשה לסיוע בשכר דירה לעמידר מה שהבנתי שזה תלוי בהכנסה אני לא עובדת אבל מקבלת מביטוח לאומי מזונות 2500 ש״ח וקצבת ילד נכה 3600 וקצת האם אני יכולה לקבל סיוע?

אני ובעלי נשואים 10 שנים ושני ילדים ההורים שלנו גרים בבמרכז הארץ באותה עיר ואנחנו נוסעים להורים שלי פעם בחודש ואצל ההורים שלו בכלל לא נוסעים אפילו שלפעמים בשביל שירגיש טוב עם עצמו מבקשת ממנו שנלך לבקר אותם והוא ממציא סיבות לא ללכת אליהם לבית ואני לא יודעת למה לא סובלת את גיסתי והורים שלו אנשים מבוגרים וחמודים ואף פעם לא מזמינים אותנו שבתות חגים חוץ חג אחד ואת זה גם לא נוסעים להם כי אני אומרת רק בחכה הזה נזכרים להזמין אותנו ואת החג הזה אוהבת להיות עם ההורים שלי ובאותו יום שמגיע החג הזה רעבים זורק דברים נוסעים בקטע מטורף ולרוב אנחנו בבית ובקושי יוצאי ללכת לבית של ההורים שלי ואנחנו גרים בצפון ולא יכולה להשאיר אותו לבד בבית נגיד יכולה לא לפגוש 3 חודשים את ההורים ולא מעניין שנסעה העיקר שהוא בבית שלו ואני בן אדם משפחה אוהבת מתגעגעת גדלתי בסביבה משפחתית אוהבת ופה מרגיש לי שאני קצת לבד ושם אותו במקום שאני לבד ושאין לי משפחה, ניסיתי כמה פעמים לדבר איתו למה לא נוסעים ולמה ההורים שלך לא מזמינים אותנו אומר אני לא יודעת .אני לא בקשר עם ההורים שלו פעם ב שיש מסיבה אצלנו יום הולדת משהו מזמינה אותם וככה לא.ובגלל כל הסיבות האלה הזוגיות שלנו לא משהו מעבר שיש לנו מלא דברים שלא מסתדרים בהם אבל זאת נקודה הכי חשובה לי לפתור אותה ואין לי איך ומרגישה שהוא מרחיק אותי מהמשפחה שלי לא נוסעת לסבתא ולא להורים ובטח לא לדודים אין לו בעיה אבל אני לא אוהבת להשאיר אותו שבת לבד ולנסוע כי אנחנו גרים בצפון לבד . מה הייתן עושות בקומי? לפעמים מעדיפה לפרק את הזוגיות ולהיות חופשיה ולהיות מאושרת מרגישה שלקח לי את השמות החיים שלי ואני לא מאושרת איפה שאני היום.