גלוקומטר איפה אני קונה??

דיכאון לפני לידה אני באמצע שבוע 35 (אפשר להריח כבר את הסוף) ולפתע אני מרגישה שנחת עלי סוג של חרדה / דיכאון. אני מרגישה פשוט לבד כאילו אני הולכת לרוץ לאיזה חור שחור לגמרי לבדי. אוסיף ואומר שבחודש האחרון אני בשמירת היריון ועל כן אני מרגישה גם לבד (אני בן אדם מאוד חברתי) אבל ימים על גבי ימים לבד בבית מוציאים אותי מדעתי. אני מדמיינת ימים דומים לאלו שאני חווה עכשיו ועוד עם תינוק.. פעם בשבוע אני יוצאת עם חברה לארוחת בוקר ומעסיקה את עצמי מן הסתם רוב היום אבל זה טיפה בים ביחס לכל השעות המתות בהן אני מבלה עם עצמי. בעלי לא מבין כל כך למה קשה לי שהוא מגיע מאוחר וכבר התעייפתי מלנסות להסביר לו שקשה לי ושאני בודדה, הוא מציע לי לצאת עם חברות אבל אני רוצה אותו איתי ואין לי כוח לטרטורים מיותרים. בכל מקרה אני מרגישה עצובה, בודדה ולא יודעת מה אני אעשה עם תינוק כל כך הרבה שעות בבית שאני בקושי מכילה את עצמי בין 4 קירות. החרדות לקראת הלידה וההתמודדות עם תינוק לבד מרגישים לי קשים מנשוא.

איך קראתן לבן שלכן ? 🙏🏻 לא מוצאת שם שמתחברת אליו הדבר הכי קשה בעולםם

סקירה מאוחרת .. מדי מוקדם? היום אמורה לבצע סקירה מאוחרת ( לפי הווסת 19+5, לפי גודל עובר 19+2) רק היום הבנתי שעדיף לבצע בין 20-23.. האם זה מדי מוקדם ויכול להיות שעדיין לא יראו הכל?

צרבות קשות😪תכף שבוע 14 יש פיתרון? שונאת טאמס

חייבת לפרוק!!! אנחנו במעבר דירה ואנחנו גרים ליד ההורים שלי אז בנתיים ישנים אצל ההורים שלי וכל פעם הולכים לסדר את הבית עוד קצת. אמא שלי מחרפנת אותי!! אני אוהבת אותה בטירוף. פשוט כל פעם שיש משהו ביני ובין בעלי, וויכוח או סתם ריב והיא קולטת את זה אז שבעלי לא בסביבה היא אומרת לי " אל תעירי לו על זה וזה" או "די.. אל תעשי את זה"אז היום אמרתי לה " אמא אל תתערבי ביני ובין בעלי! הוא לא ילד קטן!" אז היא עשתה פרצוף והמשיכה בשלה אבל כל פעם היא מעירה לי הערות קטנות כאלה ואני גם ככה מרגישה חרא עם עצמי הבעיה היא שבעלי לא יודע איך לפנות אליי ולדבר איתי על דברים ומה שקורה זה שיש לו פרצוף מבואס ומי אשמה כמובן?! אני! לעזאזל! זה פשוט לא פייר! הקטני שלנו מתקשה להרדם לאחרונה אז הוא ישן די מאוחר ואני זאת שיושבת כל פעם רבע שעה.. 20 דקות..חצי שעה.. שעה עד שנרשם וכשאני מבקשת מבעלי שירדים אותו אז הוא אומר לי "אם 10 דקות הוא לא נרדם אני יקרא לך ותחליפי אותי?" כאילו מה?! אז אמרתי לו "ממש לא. תנסה להרדים אותו גם אתה." קיצר.. 5 דקות היה איתו בחדר, לא התאמץ אפילו להרדים אותו אז התייאשתי וקמתי אני להרדים ובעלי פשוט נתן לי את היד ויצא. וואי מה אני אם חד הורית?! מה נסגר??! גם ככה כל הטיפול של הילד עליי+ עבודות בית וממש קצת פעמים הוא מחליף טיטול ונותן בקבוק. די אני עייפה נפשית ופיזית! זהו. פרקתי.