נשמע הזוי אבל בא לי כבר.. לחווות צירים ופתיחה ללכת למיון להתאשפז וללדת כבר.. בא לי שאעבור את החויה הזו עכשיו למרות שאני עדין שבוע 36... מתי שכואב לי למטה אני מתרגשת וחושבת לעצמי זהו כבר מתחילים אבל זה חולף... לא יודעת איך לעבר את הימיים האלו כל המחשבה שלי ללדת אפילו מנסה זירוזים.. שגעתי את בעלי בסקס.. עולה מדרגות.. אוכלת תמרים מה לא.. הולכת לחדר של הקטן וחולמת על הרגע שהוא יהייה כאן.. הפחדים שלי לסחוב עד שבוע 41 או ללדת בעזרת וואקום... וכל יום אני מדברת עם הקטן ואמרת לו שיהייה טוב ושאשמור עליו היטב רק שיבוא כבר בא לי לחבק אותו כבר נמאס לי ללטף את הבטן..

מישהי יודעת אם יש דבר כזה אם אני מוכנה להתגרש בלי מזונות העיקר שיחתום לי על גט ויעוף לי מהחיים? בנאדם אלים שהתעלל בי 4 שנים עד שהצלחתי לברוח ולהציל אותי ואת 2 הילדים. עכשיו לא מוכן לחתום על גט אם אדרוש ממנו מזונות. אני רוצה לוותר על הכל העיקר שיעזוב אותי.. זה אפשרי? כולם אומרים לי להילחם על מה שמגיע לי אבל אני סך הכל רוצה כבר להיות משוחררת ממנו!!!

מישהי אולי מוסרת עגלת בוגבו בי 5?

ממתי מתחילים להביא לתינוק צעצועים התפתחותיים?

שאלה הזויה והלוואי שתהיה לי היענות! שבוע 37 וכל פעם שעושה פיפי אני מרגישה דופק/ תזוזה בפות כאילו מרגישה שעוד שנייה העובר יוצא. ההרגשה מוכרת ??

שבוע 8+6 להריון , אתמול היה לי דימום קל שבעקבותו הלכתי למיון לבדיקה . בבדיקה הרופאה ראתה שק הריון ללא תינוק וללא חלבון עוברי . שלחה אותי ואמרה לי לחכות שבוע ולעשות שוב אולטרסאונד . אני בלחץ כי זההשבוע שכבר צריך להיות דופק ואתלי אפילו לא ראי עובר קרה למישהי??! אדמח לתשובה