נשמע הזוי אבל בא לי כבר.. לחווות צירים ופתיחה ללכת למיון להתאשפז וללדת כבר.. בא לי שאעבור את החויה הזו עכשיו למרות שאני עדין שבוע 36... מתי שכואב לי למטה אני מתרגשת וחושבת לעצמי זהו כבר מתחילים אבל זה חולף... לא יודעת איך לעבר את הימיים האלו כל המחשבה שלי ללדת אפילו מנסה זירוזים.. שגעתי את בעלי בסקס.. עולה מדרגות.. אוכלת תמרים מה לא.. הולכת לחדר של הקטן וחולמת על הרגע שהוא יהייה כאן.. הפחדים שלי לסחוב עד שבוע 41 או ללדת בעזרת וואקום... וכל יום אני מדברת עם הקטן ואמרת לו שיהייה טוב ושאשמור עליו היטב רק שיבוא כבר בא לי לחבק אותו כבר נמאס לי ללטף את הבטן..