אני חושבת שכמעט כל אישה עוברת את זה. זה מהפך מאוד גדול בחיים, זה עייפות כרונית, דאגה לא פוסקת ליצור קטן שרק בוכה ואת לא מבינה למה. זה בהתחלה ככה ועם הזמן אתם תיכנסו לרוטינה מבורכת. הכול ילך חלק ויהיה סדר יום, הם לא נשארים ככה כל הזמן. בילד השני את כבר עושה הכול בקלילות. רק קצת סבלנות וזה ישתפר.

ברור ! אין לך ממה לפחד או לדאוג . הכל בסדר . בסופו של דבר אנחנו אימהות חדשות . ואני חושבת שכמה שלא נכין את עצמנו לזה . אף פעם באמת לא נהיה מוכנות . הם נולדים גורים קטנים ופתאום אנחנו לא מבינות למה הם בוכים , בדרכ בהתחלה גם סובלים מגזים ארורים , אנחנו בקושי ישנות . בקושי מתפקדות . זה נורמלי לגמרי . מבטיחה לך שזה משתנה . ואם קצת קשה לא בושה לבקש עזרה ממי שאת סומכת עליו ולנוח , לא לעשות מה שלא חייב . להקשיב לעצמך . לבייבי ולגוף שלך . ותוך זמן קצר מבטיחה לך שהכל ישתנה ♥️

אגלה לך סוד? 99% ככה בהתחלה אחותי . אם באלך לדבר בפרטי לעידוד , בתור אחת שעברה את מה שאת מתארת כפול 38363 את יותר ממוזמנת (:

אהובה זה כלכך לא זר החוויה האישית שלך! מאמינה שאין אחת שלא חוותה את זה בהתחלה.. שתביני שאצל המשפחה שלי הוא הנכד הראשון אין לי אחיינים ובני דודים שגידלתי מאפס ממש ממש באתי לזה עם אפס ידע. ברמה שבלילה הראשון לא התארגנתי יותר מידי בקשר לאוכל ולא הנקתי ופשוט הייתי עם חברה בהודעות והיא מסבירה לי ב11 בלילה איך אני מכינה לילד בקבוק עם כל השלבים שקודמים לזה.. או שביום השני בבית ב1 בלילה החלטתי שאין ברירה וחייב לקלח את הילד כי כמה אפשר לדחות אותו כבר ופשוט חברה הסבירה לי בשיחת וידאו באמצע הלילה איך מקלחים כשאני מקלחת את הילד והיא במקביל כאילו מקלחת בובה .. פשוט בושות. הרגשתי אמא כלכך הזויה שבחיים לא חשבתי שאני אצליח להיות טובה בזה .. לא אשקר ואגיד שגם אחרי שנתיים יש ספקות בסיטואציות מסוימות אבל את תתעשתי טתתרגלי למצב מהר ותלמדי כל פעם משהו חדש ותשתפרי מפעם לפעם. את אלופה!