מרגישה אמא פח. ולפני שאפרט למה יש לי שאלה: אני היחידה שלא סוגרת את החודש למרות שלמדה באוניברסיטה? אני היחידה שבשבילה מעון זה יקר בטירוף? מנסה להבין מה דפוק אצלי כי אני רואה את כולם מסתדרים ב״ה ורואה אותנו עם מינוסים בלי אפשרות לחופש לכלום. כולה תינוקת אחת יש לנו!! שנינו בוגרי תארים!! וחרא על החיים האלה בקיצור. בנוגע להיותי אמא פח: כל יום כמעט אני מושיבה את הבת שלי מול לולי ואני יודעת שזה חרא אבל אין לי כוחות נפשיים להתמודד איתה לבד כל היום. היא בת 9 חודש ולא במעון(לא מוצאת עבודה ולכן אין כסף למעון) ואעפ שהייתי בטוחה שאני כל היום אפתח אותה ואשחק איתה וכו׳, אני מוצאת את עצמי בלי חשק לכלום. בטח לא למשחקים. רק גוללת בפייסבוק להקהות את ההרגשה והמחשבה בזמן שהאוצר שלי מול מסך. כאילו כמה פח אצא יכולה להיות?! אני מנסה להצדיק את עצמי שאין לי עזרה. שאני לבד. שאין כסף למעון ואני לא הוכשרתי לטפל כל היום. אבל הכל בולשיט. חרא אמא נקודה. מודה ל-ה׳ שלפחות אני מסוגלת לקום ולבשל לה כל יום אוכל כי גם את זה אין לי כוח לעשות ואני עושה בלי לחשוב. רק אתמול אמרתי לבעלי באמת ובכנות שאני מעדיפה לא לחיות. לא בקטע אובדני משוגע אלא באמת, אם נגזר עליי מלמעלה להיות נזקקת אז לא בא לי! רק במדינה המחורבנת הזאת בן אדם לומד באקדמיה 3-7 שנים ועדיין לא סוגר תחודש!! איך יהיה לי כוח לבת שלי?? לחיות אין לי כוח!!!!