קופח כללית המלצה לרופא משפחה או ילדים מאשדוד? אנחנו עוברים מלאומית לכללית אשמח להמלצות

נראה לי בעלי החליט לחרפן אותי סופית. הגדול שלי בן 2.5 העלה חום אתמול בצהריים והקטנה בת 11 חודשים עם עצירות. אחרי 3 לילות שבקושי ישנתי אתמול הקטנה נרדמה רק ב4 וחצי לפנות בוקר!!! וגם זה כשהיא הייתה מחוברת לי לציצי במיטה והגדול התעורר כמה פעמים בלילה. יצא שישנתי פחות משעה כאילו יש לי ניובורנים בבית. אני עם בחילות וכאבי ראש מהעייפות ואחרי איזה 5 כוסות קפה כבר. בעלי אמר שיעבוד מהבית כדי לעזור לי עם הילדים. קפצתי על המציאה והתלהבתי אבל בפועל מה שקורה זה שהוא עובד והילדים מההתלהבות שהוא בבית באים אליו ואני צריכה לעבוד בלהרחיק אותם ממנו, הוא ביקש שאכין לו ארוחת בוקר כשהוא בכלל לא אוכל בדרך כלל בשעות האלה, אם אני רק פונה אליו אומר שהוא עסוק ועכשיו מבקש ארוחת צהריים טאיה למרות שאתמול הכנתי ליומיים. הרדמתי את הגדול לבד ואת הקטנה הנקתי והרדמתי... אז מה עזרת לי שאתה פה? עדיף היה הולך לעבודה. עוד אומר לי שבגלל שלא מצליח להתרכז כי הילדים באים אליו יצטרך לעבוד עד מאוחר יותר... ואללה יופי

היי בנות מישהי יודעת אם בבית חולים עין כרם אפס הפרדה נותנים לבעל להישאר בלילה? תודה רבה

בנות עזרה! מתוסכלת כבר! תינוקת בת 3 חודשים עם ריפלוקס אוכלת נוטרילון ar בוכה כל היום לקחתי אותה לרופא ושום דבר לא עוזר לה!!! אני כבר לא יודעת למה היא בוכה ככה כןאב לי עליה ואין לי דרך לעזור לה.

היי בנות שבוע 5+5. עד אתמול היה לי גודש ורגישות בחזה, ומידי פעם היו לי כאבים ברחם (מרגיש כמו התרחבות). היום נעלמו התופעות ואני לא חשה בכלום. האם סיבה לדאגה? אני מנסה לשמור על אופטימיות, אבל החוסר ודאות לא נותן מנוחה. בדיקת אולטרסאונד רק בשבוע 8+2. אשמח לשמוע מכן האם נורמלי 🫶🏻🙏🏼

פורקת ואשמח גם לניחומים או כל דבר שעולה לכם בראש לשתף כתגובה... כל כמה זמן אני נתקפת בתחושות אכזבה מהמשפחה שלי... ההורים שלי, האחים, ואפילו מבעלי. כאילו מרגישה כזה שאני לבד בעולם וכולם פשוט מעצבנים אותי. אני יודעת שזה טבעי וזה לא שאני חלילה כפויית טובה כלפיהם וכלפי החיים שלי. ברוך ה' על הכל. אבל לפעמים מרגיש לי שהגעתי ממשפחה נורא בעייתית והגישה של כל אחד מהם נראית לי אגואיסטית שלא מקדמת אותי לשום מקום. בגלל שההורים שלי גרושים, כל החיים שלנו הם היו משתמשים בנו הילדים כדי לנקום אחד בשני אז או שהם היו שוטפים לנו את הראש וממלאים אותו ברעל אחד כלפי השני או שהיו יוצאים מגדרם כדי שנאהב אותם יותר מהשני. ומנגד הם נתנו לנו את החיים שלהם ועשו הכל כדי לגדל אותנו למרות שהיה להם קשה. הם לא אנשים רעים אבל הם רואים בעיקר את עצמם ומשתמשים בהמון מניפולציות רגשיות כדי להשיג את מה שהם רוצים ולקח לי המון זמן להבין את זה. בגלל המצב העקום הזה בבית, חיפשתי לצאת ממנו וזה דחף אותי להתחתן עם החבר הראשון שלי. אני מאוד אוהבת אותו, זה לא קשור, אבל היום בדיעבד אני חושבת שאם לא הייתי ממהרת לצאת מהבית אולי זה לא הבנאדם שהייתי בוחרת להתחתן איתו. הוא אוהב אותי נורא אבל בלי להתכוון הוא פוגע בי בכך שהוא לא אדם יציב. אז החיים שלנו נראים בהתאם. לא חלילה אלימות או משהו, פשוט כלכלית ומקצועית אנחנו לא באמת מתרוממים וחלק מזה זה לא אשמתו אבל יש חלק שכן. אולי זה נראה שאני מצפה מידי מאנשים אבל אני בחורה שכן עובדת קשה בכל תחום בחיים שלי ובא לי לראות תוצאות. וזה לא שאין תוצאות בכלל פשוט זה נורא קשה שאין מעגל תמיכה. המשפחה שלי כמו שסיפרתי כאן.. מפורקת ואפילו קצת רעילה ובעלי גם מגיע ממשפחה כזאת אז לא פלא שזה משפיע עליו. אז יוצא שאני הרבה פעמים מהרהרת לגבי החיים שלי ומתבאסת שאני לא במקום קצת אחר. וחלק מזה זה גם באשמתי כמובן אבל זה קשה לעשות הכל לבד וגם בודד ואני שונאת בדידות. עכשיו אנחנו 4 חודשים אחרי לידה, מצד אחד מאושרים עד הגג ומצד שני זו עבודה סופר קשה. מבאס אותי שאין פרנסה יציבה בבית ושהאנרגיות לא תמיד כיפיות. לא יודעת... פשוט מרגישה שקיבלתי קלפים די דפוקים. תודה שקראתם והאמת.. שאין כל כך פואנטה למה שאני כותבת אני פשוט מוציאה תסכול כנראה.