אוףף! חוגגת היום יום הולדת. לא מרגישה כלום. סתם יום רגיל. בעלי יודע כמה אני אוהבת לחגוג, כשהילדה והוא חוגגים ימי הולדת אני עושה הכלללל בשביל שהיום הזה יהיה היום המאושר בחייהם. מלא כיף, מלא אהבה, מתנות. זה יום חגיגי. משהו בהרגשה שבו כזה. גם אם אנחנו לא יוצאים באותו יום אני דואגת שתהיה ארוחה חגיגית, אני דואגת שהאוירה תהיה טובה. גם אם יש לי משהו בבטן עליו אני אסתום ואחכה שיעבור היום הזה. וכשמגיע היום שלי? אין אף אחד שאכפת לו איך ארגיש, אין אף אחד שמפנה את הזמן בשבילי ודואג שארגיש חגיגית, שאהנה מהיום שלי! אתמול הביא לי איזה חפיסת שוקולד בשם הילדה כילו, אני יודעת שקנה לי משהו שביקשתי ובטח יביא את זה היום - מחר. אבל זהו! לא פתק, לא חיבוק לא משהו מעבר. סתם עוד יום בחיים. על הבוקר כותב לי: בוקר טוב, מה הסיסמא של החשבון בנק? כילו אין בוקר יום הולדת שמח אהבה שלי... אין כלום. מרגישה מיותרת