מיואשת.. לא מוצאת עבודה..אני עורכת דין כבר כמה שנים וילדתי צמודים..אני לא מצטערת עליהםם לרגע !!!!!!! אבל מרגישה שנתקעתי..או שהייתי בהריון או שאני אחרי לידה ואף אחד לא מוכן להעסיק אותי..וכששומעים על ההפרשים בכלל מרימים גבה כאילו פוחדים שאביא עןד צמודים.. אני כל הזמן אמרתי שאני לא פמינסיטית ואני לא אתן לזה שאני אישה להוציכ אותי מהכלל, לא לחפש טובות ולא להתבכיין על היותי אישה במעגל העבודה..אלא להפך שיקחו אותי כי אני מקצועית. אבל אשכרה לא מקבלים אותי כששומעים שיש לי צמןדים קטנים..(בגילאי מעון) השיחות בטלפון נשמעות מעולה ואז פתאום קטע הילדים גורם לצד השני כזה להיסוס...עוד לא קראו לי לראיון אחד. נכון אי אפשר לכפות עובד על מעסיק. אולי אני לא באמת טובה...ובגלל זה לא מקבלים אותי.. אבל באמת? היו עושים ככה לבעלי אם היה מנסה להתקבל? אני מתוסכלת מעצם היותי מחוסרת עבודה בלי יכולת להתפתח ולצמוח בתחום שאני באמת אוהבת.. עצות בבקשה... לא משנה כמה אני מחדירה שילדים זה לא בעיה ויש לי משפחה שעוזרת וכו, כל הראיון הטלפוני שאני משמיעה את הנסיון המקצועי שלי פתאום בום מתגמד לאיזה אישה קטנה עקרת בית עם קוקו שכל כולה מסתכם בהחלפות קקי ופליטות. אני מרגישה פתאום כל כך קטנה וחסרת מקצועיות. אני חלילה לא מזלזלת במי שבחרה בדרך חיים כזו. חשוב לי להבהיר. לי פשוט מתאים דרך אחרת. וגם לא מזלזלת במטפלות שיש כאן, כל עבודה מכבדת את בעליה, פשוט לא לשם כיוונתי, לשבת בבית.. מבינה שהבנתן אותי ולא תשפטו לרעה... תודה !