שבוע 23 פלוס 6 ואני כרגע לא מפסיקה לבכות מבינה שאני פשוט אהיה לבד.. אין לי אמא נפטרה 3 חודשים לפני שנקלטתי כל הזמן שהייתה חולה ניסיתי להיקלט וכלום אלוהים החליט לקחת אותה ממני ורק אחרי זה הצלחנו, אין לי אבא ( לא בארץ בכלל) אין לי דודים אמא הייתה בת יחידה, וגם לא אחים או אחיות. יש לי רק את בעלי והמשפחה שלו ופתאום מבינה שאהיה לבד אמא לא הספיקה להיות סבתא כמו שרצתה, ואני תמיד סביב המשפחה שלו שזה מועקה אחת גדולה אני מרגישה אחת מול כולם. וגם אחרי לידה אני לא יודעת איך להסתדר אני אקרוס לא יהיה לי את הפינוק של אמא , את הדאגה שלה למקרה שאצטרך , אני פשוט אאבד את עצמי. ומבינה שכולם מסתדרים לא זה לא אותו הדבר כי לא בא לי להילחם בשביל להסתדר.. ולא בא לי עצות מנשים רנדומליות איך להתנהל , כי כל אחת עושה איך שנכון לה ולא רוצה את הנכון של מישהי אחרת בטח לא מישהי שקיבלה עצה מאמא שלה אני רוצה עצה מאמא שלי. אני עוברת המון שינויים במראה והיא אפילו לא יודעת איך אני נראת בהריון, למה כל העולם הלא רלוונטי כן ורק היא לא. אני כועסת על אלוהים כל כך. שאני אלמד את הבת שלי שהוא המעניש ולא העוטף. זה מה שהוא לימד אותי האמנתי שאמא תצא מזה ואמונה זה אכזבה. אני חיה עם בעלי וסבתא חולה שלא מבינה מי נגד מי והמון דברים עלי ומהמשפחה שלי אף אחד לא קיים כדי לשמוח בשבילי וכן הבת שלי תהיה המשפחה שלי אבל בסופו של היום אני גם רוצה וצריכה גב ולא רק להיות גב. שפכתי😢💔

היי אני שבוע 12+4 לפני כשבוע בערך התחיל לי כאבים בבוהן(ברגל) שאני לא יכולה לתאר כל כך אבל אנסה… מן זרמים כאלה, עקצוצים, כאילו מותחים שריר ברגל אבל בבוהן.. כאילו שורף כזה בבוהן בפנים… זה לא במהלך כל היום, זה בעיקר בערב. יש לי תור לאורתופד אבל לעוד הרבה זמן.. אז בשביל להרגיע קצת, אולי זה קשור להריון? מישהי חוותה משהו דומה?

מקודם היה לי לחץ לכיוון הישבן ברמה שישבתי וקפצתי מהמקום זה משתק לכמה שניות פשוט. מישהי עוד חוותה את זה שבוע 32? בנוסף יש לי מאתמול שלשולים