סיפור לידה כמו שהובטח 😍 אז ילדתי לפני שבוע בדיוק, נסיכה קטנה, מעלה את סיפור הלידה כפי שהבטחתי ❤ ביום שני בשבוע שעבר, בשעה 11 בערך התחילו צירים חזקים מהרגיל. כל 10 דק' בערך. הלכו והתגברו, בשעה 13 התחלתי לתזמן וממש כל 3 דק היה ציר חזק. בשעה 14:30 יצאנו למיון, ב15 הגענו למיון באסותא באשדוד. מוניטור. צירים צירים צירים. פתיחה של חצי רק! מחיקה של 50%, הראש גבוה. רוצים.לשלוח אותי הביתה, אבל בעלי לא מוכן לזוז משם. מכניסים אותי לרופא, סטריפינג. חוזרת אחרי שעתיים, פתיחה 1 ס"מ.. ושוב, עולה ויורדת במדרגות, הליכות, ושוב מדרגות.. ככה עד 20 בערב.. בדיקה נוספת של הרופא. פתיחה 1.5 ס"מ, מחיקה 80%, הראש ירד. מכניסים אותי לחדר לידה ב21, למרות שאלו לא תנאים להיכנס לחדר לידה, אבל הצירים כבר היו בלתי נסבלים והרופא הסכים להכניס אותי. תוך שעה אפידורל. עשו לי פקיעת מים. פיטוצין. בערך ב12 פתיחה של 3. משם כבר לא ממש זוכרת איך ומתי התקדמה הפתיחה. החום עלה לי, הדופק של התינוקת.גם. אנטיביוטיקה לוריד להורדת חום. לחץ לחץ לחץ שהדופק לא יורד.. בסוף ירד. לקראת 7 בבוקר האפידורל הפסיק להשפיע. מרגישה צירים נוראיים. צורחתתת שיביאו את המרדים. המרדים בא, אבל לא ממש עזר. בשעה 8:57 נולדה הנסיכה הקטנה במשקל 3,575 ק"ג, וכל הסהל נשכחחחחח !!! מה שכן, לא ממש הקפדתי בהריון על עיסוי פרנאום, אני לא באמת יודעת כמה זה באמת עוזר, המיילדת עשתה לי המון בזמן הלידה, ובכל זאת יש לי המון תפרים. עצה גדולה ממני ליולדות, יש מכשיר שנקרא טנס שניתן לקחת מיד שרה, זה מכשיר עם אלקטרודות קטנות שמדביקים לגב בזמן צירים, הוא עזר לי להעביר את הצירים. שתהיה לידה קלה לכולן !! תודה על כל העצות שהועלו כאן !!!

חייבת לדעת אם זה קורה רק לי כשאני לבד אפילו עם הילדה נכנסות לי מחשבות ממש מפחידות וזה מעסיק אותי יותר מידי (יכול להיות שזה נובע כי אנחנו תמיד רק בבית ?!) ועוד דבר.. הגיוני שאני בסוג של התרגשות אבל של פחד כזה שאי אפשר להסביר לגבי זה שהיא מתחילה בפעם הראשונה מעון ??

חיסון לשעלת

אני כרגע בשבוע 5, הייתי באולטרסאונד ועוד לא רואים שק ברור, קרה למישהי?

אם אני מגיעה לשבוע 40 ועדין לא ילדתי אני צריכה ללכת למיון ?ואם אני אלך קצת אחרי שבוע 40 כי זה יוצא יום שישי ואני לא רוצה להיות במיון יום שישי😅

אז נולד לנו ילד שכבר בן 3 שבועות..שחיכינו לו 3 שנים, טיפולי ivf התקופה הזאת הייתה מלאה בציפייה, בתקווה, בבכי, בתסכול ששום דבר לא קורה ואז זה קרה, בטא חיובית! תקופת ההיריון הייתה אחת היפות בחיים שלי, מאוד נהנתי והייתי מאושרת. הגענו לשבוע 41, אחרי זירוז, האוצר שלנו הגיח לעולם! אחרי השחרור מהבית חולים התחלתי לראות רק את הקושי, את הרע, למה עשיתי את זה לעצמי, לעולם החיים שלי והזוגיות שלנו לא יחזרו למה שהיה. כביכול, הכל מעולה, יש בית, יש רכב, יש אהבה וזוגיות טובה , יש כלבה , יש משפחות וחברים מהממים, הכי חשוב יש את הילד שחיכינו לו כל כך!!! אבל אני כל יום מוצאת את עצמי שוב נופלת לחור השחור הזה של " זהו הלכו החיים הטובים" , לא מצליחה להשתחרר מזה.. וכשקצת יותר קשה למשל גזים, הילד בוכה ולא רגוע מסיבות כאלה ואחרות.. או חוסר שעות שינה שלנו, אז בכלל הכל נראה קשה, ממש קשה. אוף, מה עושים עם המחשבות האלה, החיים חוזרים למסלול בהמשך? ברור לי שהחיים יהיו שונים... אבל יהיה לי זמן שינה, יהיה לי זמן עם בעלי?😔