#פורקת הריון ראשון, שבוע 5+ 4. מעולם לא ידעתי תסכול מה הוא, עד אתמול, החלו דימומים ורצנו למיון. העולם שלי מסתובב ומתהפך, הלב על 200, אני מרגישה שאני עומדת להתעלף, אני בוכה בלי שליטה, מייבבת, מנוזלת, מתחננת. ומהצד השני- הרופאים במיון- אדישים. ״אני רוצה שיבדקו אותי! בבקשה תגידו לי שהכל בסדר בבקשה תבדקו אותי״ -כן. רגע. אז מה אמרת? אין אלרגיה לתרופות? ולאוכל? מה התעודת זהות? שם מלא? אז אמרנו שאין אלרגיה לתרופות. אלרגיה לתרופות יש? בעלי העוגן שלי, מחזיק לי את היד ומלטף לי את הפנים ולוחש לי ״הכל יהיה טוב, אני פה איתך, אנחנו ביחד, הכל יהיה טוב״ בערך 40 דקות הסתובבתי במחלקה מתחננת לכל אדם בחלוק שמעיד שהוא מהצוות שיבדוק אותי, שיגיד לי שהכל טוב, כן, גם למנקה שהסתכלה עליי במבט מרחם. אבל הרופאה במיון- אדישה. אולי זה סימן טוב? אם הם אדישים אז אולי הכל בסדר. אבל הלב שלי מתפוצץ, אני מפחדת, אני בוכה ומדברת עם אלוקים שישמור לי עליו, אני מתחננת, מבטיחה שאהיה טובה יותר, רק שישמור לי עליו. לאחר בדיקות, הכל נראה תקין, לא זוהה מקור דימום. הוגדר כ״הפלה מאיימת״ אל תתאמצי ותשתדלי להיות רגועה. אני עכשיו בבית, במיטה שלי. אבל אני עדיין מפחדת, הביקור במיון אתמול היה טראומתי עבורי, הצמיד על היד שטרם הורדתי משמש תזכורת כואבת למה שעבר עלינו. תינוק שלי, אני מאחלת לנו שבסוף המסע המשוגע הזה אני אהיה לך האמא הכי טובה שיש בעולם. עכשיו צריך לחכות….וההמתנה קשה מנשוא. תודה לאלוהים תודה לאלוהים שנקלטתי, זה נס גלוי. תודה על בעל תומך, על עוגן, על קרקע יציבה להניח עליה את הרגליים. תודה על זה שהדימום הפסיק כמעט לגמרי. תודה על כל הטוב רק בקשה אחת אחרונה, אני מבטיחה- אני אהיה טובה יותר. רק תשמור לי על ההיריון הזה, תשמור לי עליו.