7 שבועות לאחר לידה היי בנות עברו 7 שבועות... התפרים לא מורגשים כבר .. אין תור בחודש הקרוב לגניקולוגית... וייבשתי את בעלי. כשאנחנו מנסים אני מפחדת. וקצת כואב כשמנסה... מה העניין? מרגישה בתולה. מישהי יכולה לעזור?

חוסר ניקיון מיואשת מאחותי ילדתי לפני כמה חודשים והייתי אצל ההורים שלי בחודש וחצי הראשון. במהלכו ישנתי בחדר של אחותי הקטנה. בלילות לעיתים הייתי מתגרדת ובהתחלה ייחסתי לכך לחום שאני חווה אבל אחרי כמה לילות ראיתי שיש חרקים קטנים שעולים מהקיר שצמוד למיטה. כמובן שישר אמרתי לאחותי והחדר עבר ניקיון (גיליתי שיש לה מלא דברים מתחת למיטה כגון שקיות של חנויות וכו׳ וזה כשלעצמו הוא בית לחרקים) הערתי לה גם באופן כללי שהיא חייבת לשמור על רמת ההיגיינה של החדר. לציין שאני לא פותחת את החלון בחדר כדי שלא ייכנסו חרקים נוספים מבחוץ במהלך הלילה. במהלך הניקיון פשוט גיליתי גם גרביים מלוכלכים וגם את הנקיים מאחסנת יחד בתוך מגירה סגורה. עכשיו חזרתי לבית שלי שבמרחק של שעה מההורים ואני מתארחת אצלם בחגים ופשוט אני רואה שלא השתנה אצלה דבר. כבר ישנתי עם התינוק לילה אחד בסלון כשהוא בלול ואני על הספה וזה לא נוח. וגם אנחנו משפחה מרובת ילדים כך שבחגים יש מי שישן בסלון. בשאר החדרים אין מזגן כך שזה לא אופציה. מה אני יכולה לעשות? כל הלילה אני ערה במטרה להרוג יתוש וחרקים קטנים אחרים שמתארחים אצלה בחדר. דיברתי איתה כל כך הרבה אבל אין שינוי (גם ההורים שלי ערים למצב). אני מגיעה למצב שלא בא לי להרדים פה את הילד. אבל ההורים שלי כל כך מצפים שנגיע כל הזמן ושנתארח פה.

מרגישה פשוט רעה... אני אמא לתינוק בן חודש וחצי בכל פעם שמגיע הלילה אני נהיית בן אדם אחר, פשוט מפלצת. אני מתעצבנת עליו(לא צועקת או משהו, אלא בגוף יש לי עצבים) ומתוסכלת ממנו אני שמתי לב אתמול שמרוב ייאוש, עייפות ותסכול הרמתי אותו מהר מידי והורדתי אותו מהר מידי, הוא לא בכה או קיבל מכה אבל הפרצוף המבוהל שלו חרוט לי בראש. באלי למות כשאני נזכרת בזה. אני חלילה לא הכאבתי לו חס ושלום אבל אני שמה לב שאני יותר אגרסיבית ואני נהיית פשוט בהמה בלילות אני לא צועקת עליו אבל מדברת אליו כאילו הוא ילד בן 3 שמבין מה אני רוצה ממנו הוא בסך הכל היה עייף ולא הצליח לישון וכל פעם שהנחתי אותו הוא התעןרר ואני במקום ללטף ולחבק ולהרגיע רק אומרת לו" אוף נו תישן כבר" או "הרגע נרדמת" או " אני עייפה תן לי לישון" ואני מרגישה בגוף עצבים וכל זה סתם! סתם כי אני דפוקה ולא יודעת איך להיות אמא אני אמורה להיות המקום החם שלו, המקום הבטוח ובמקום זה אני המקום הקשה אני מרגישה שלא מגיע לו אמא כמוני. הוא מלאך קטן , באמת הילד הכי מתוק שראיתי ואני אוהבת אותו יותר מהכל !!! ובכל זאת אני מתייחסת אליו בצורה נוראית סליחה על החפירה, הייתי חייבת לפרוק

שבוע 26 מפחדת ללדת מוקדם בלי להרגיש

אני בשבוע 16, וביומיים האחרונים אני בלחץ שמשהו לא טוב קרה. הבדיקה האחרונה הייתה ביום ראשון והבאה צפויה להיות עוד חודש וחצי. מה עושים כדי להירגע ולא להילחץ סתם

מותר דקסמול צהוב בשבוע 35?