מרגישה פשוט רעה... אני אמא לתינוק בן חודש וחצי בכל פעם שמגיע הלילה אני נהיית בן אדם אחר, פשוט מפלצת. אני מתעצבנת עליו(לא צועקת או משהו, אלא בגוף יש לי עצבים) ומתוסכלת ממנו אני שמתי לב אתמול שמרוב ייאוש, עייפות ותסכול הרמתי אותו מהר מידי והורדתי אותו מהר מידי, הוא לא בכה או קיבל מכה אבל הפרצוף המבוהל שלו חרוט לי בראש. באלי למות כשאני נזכרת בזה. אני חלילה לא הכאבתי לו חס ושלום אבל אני שמה לב שאני יותר אגרסיבית ואני נהיית פשוט בהמה בלילות אני לא צועקת עליו אבל מדברת אליו כאילו הוא ילד בן 3 שמבין מה אני רוצה ממנו הוא בסך הכל היה עייף ולא הצליח לישון וכל פעם שהנחתי אותו הוא התעןרר ואני במקום ללטף ולחבק ולהרגיע רק אומרת לו" אוף נו תישן כבר" או "הרגע נרדמת" או " אני עייפה תן לי לישון" ואני מרגישה בגוף עצבים וכל זה סתם! סתם כי אני דפוקה ולא יודעת איך להיות אמא אני אמורה להיות המקום החם שלו, המקום הבטוח ובמקום זה אני המקום הקשה אני מרגישה שלא מגיע לו אמא כמוני. הוא מלאך קטן , באמת הילד הכי מתוק שראיתי ואני אוהבת אותו יותר מהכל !!! ובכל זאת אני מתייחסת אליו בצורה נוראית סליחה על החפירה, הייתי חייבת לפרוק