שאלה למורות בקהל… זה לא קשור להריון אני פשוט לא ידעתי באיזה קבוצה לשים את זה ואין לי אף אחת להתייעץ איתה בבית ספר כי כולן 🐍🐍 אני מורה חדשה, תחילת שנה הייתה לי קשה מאוד, ברמה שחזרתי הביתה כל יום בוכה ובכיתי עד שהלכתי לישון… ט-ר-א-ו-מ-ה בקיצור. עכשיו כבר אמצע שנה וברוך השם אני מרגישה שאני יותר מסתדרת עם התלמידים והעומס ואני אפילו ממש נהנת מהשיעורים. אבל…. יש משהו שמציק לי ממש וגורם לי לחשוב שזה היה טעות ללמוד הוראה ולהיכנס למקצוע הזה, וזה בכלל לא קשור לתלמידים. בתחילת שנה היה לי אירוע בריאותי קשה, אני לא רוצה להיכנס לפרטים, אבל זה היה משהו קשה פיזית וגם נפשית, לא הייתי מאחלת לאויבים הכי גרועים שלי… בעקבות זה נעדרתי מהעבודה (היה לי אישורי מחלה והכל). בהתחלה ניסיתי להסתיר את הסיבה מהבוסית כי לא רציתי לדבר על זה, אבל אחרי כמה ימים היה לי כבר ממש קשה להתמודד עם ההודעות והיא גם כל הזמן שאלה מה קרה וביקשה שאני אמשיך לעבוד מהבית. חשבתי שאם אני אספר לה אז אולי היא תבין ותיתן לי סוף סוף לנוח. אבל כל מה שהיה לה להגיד זה ״אני ממש מצטערת בשבילך ומקווה שתרגישי טוב, אל תשכחי להכין עבודות לשיעורים שלך מחר״. הייתי בהלם. וכמובן כי אני ילדה טובה עשיתי כל מה שהיא אמרה למרות שהייתי בכאבים איומים ובמצב נפשי לא טוב. ככה זה להיות מורה? זה מה שמצופה ממני? אני לא יכולה אפילו להיות חולה? מעכשיו לא משנה מה קורה לי עד הפנסיה (אלא אם אני אמות) מצופה ממני לעבוד מהבית גם כשיש לי אישורים והכל? אני אוהבת את הילדים ואוהבת ללמד אבל אני חושבת שאחרי השנה הזו אני אתפטר. ובאופן כללי הבנות בבית ספר הן חבורה של נחשות, כל היום מלכלכות אחת על השניה מאחורי הגב ומתחנפות בפנים. בא לי להקיא מכולן שם. זה לא מה שחשבתי שזה יהיה.