מה דעתכן ..? מאז שהכרתי את בעלי ידעתי שהוא אוהב ילדים, כולם גם היו אומרים כמה אבא טוב הוא יהיה וכמה הוא אוהב ילדים ויש לו סבלנות. לעומת זאת אני עד לפני שנה וחצי מעבר לזה שפחדתי מההריון עצמו ומהלידה והגידול לא התקרבתי לילדים זה לא היה מעניין אותי בשום צורה. עד שאחיינית שלי נולדה והבנתי שזה כן בשבילי וחבל על הזמן ואני לא הופכת להיות צעירה יותר. אז.. ילדתי לפני חודש וחצי וההרגשה היא שהכל התהפך. אני אמא שרופה ומאוהבת קשות! הייתה לי לידה זוועה והייתי בטראומה בשבועיים הראשונים אבל הכל עבר ואני מתאהבת בה כל יום מחדש. מה שממש לא חשבתי שיקרה לי. ובעלי ? מגיע הביתה מהעבודה ולא ממש מעניין אותו להרים אותה, לחבק אותה, לנשק אותה.. בהתחלה האשמתי את הפחד כי היא קטנה וזה מפחיד אבל כבר עבר זמן ועדיין שום דבר לא משתנה.. מה לעשות ? להעיר ? לדבר ? לתת לו לעבור את זה עם עצמו ? מה זה יכול להיות בכלל ?