צריכה לפרוק, חודש שמיני , ממש מותשת מבעלי. כל ההריון לא התלוננתי דקה אחת אפילו. אני מתאמנת, עובדת פיזית על הרגליים , באמת שהכל בסדר .. אבל עכשיו לקראת הסוף נהיה לי קצת קשה ולא אשקר שבאלי שיפגין קצת אכפתיות קצת תמיכה.. כל פעם שאני הולכת איתו לאנשהו אם זה לטייל עם הכלב או בחוץ ויורד פתאום גשם, אני מוצאת את עצמי מדדה מאחור והוא רץ קדימה ולא מחכה ואפילו לא בודקת מה קורה איתי פשוט הולך קדימה כאילו שני זרים, וכשהוא מסתובב לקרוא לי הוא אומר לי למה אני הולכת ככ לאט , עונה לו שלא יכולה ללכת מהר! הכל לוחץ לי שם ולא נעים לא מבינה את זה.. מה החוסר רגישות אומרת לו שחסר לי מאכלים שאוהבת , שנלך לקנות, הוא בחיים לא יזום ויקנה לי הכל להריון הזה קניתי לבד , תרופות , תחבושות, כל ההכנה ללידה.. עכשיו חזרתי מהסופר עם מלא שקיות כי לא היה לו כוח להצטרף , מתקשרת אליו לבקש עזרה שירד למטה.. הוא לא עונה כי מדבר עם חבר שלו. אחכ עונה ממתינה , התעצבנתי קצת כי אני צריכה שיהיה זמין והוא יודע, ואומר לי מה יש מה קרה, תרגעי אף אחד לא עובד אצלך. והמשפט הזה ככ פגע בי למה אתה רע אלי , למה החוסר התחשבות, לא אכפת לך שאלך לבד לקניות אפילו ואסחב את הכל לבד ? אני באמת מותשת ובאמת באלי לבכןת כל רגע הוא מתנהג אליי בצורה לא מכבדת פשוט. אני לא יודעת כבר איך להתנהג אפילו לבקש עזרה או להגיד שאני עייפה לא נעים לי