מרגישה שאין לי טעם לחיים האלה, אני לא עושה כלום חוץ מלהיות אמא!, אני מרגישה חנוקה, לא רוצה להיות אמא לא רוצה לדאוג, גם אם זה רק לכמה ימים, אין לי לאן ללכת, לא יכולה לעזוב את הבית לכמה ימים, אני חייבת חופש, אבל זה לא אפשרי, אתן בטח חושבות לעצמכן, "איזה אגואיסטית היא, אבל 4 ילדים קטנים וצמודים כפרה עליהם זה לא קל, אני מתה על כולם! בלי יוצא מין הכלל, ילדתי לפני חודש, ובחודש הזה עברתי המון, המוןן תקופה נוראית שלקחה ממני את כל האופטימיות שהיה לי, אני עדיין בתוך התקופה הזאת ובעזרת ה' זה יעבור, כמו שהייתי אומרת הכל לטובה, אז אני מקווה עדין שזה לטובה, קשה לי מאוד, כאילו אני טובעת בלב ים ואין מי שיציל אותי ואין לטן לברוח, רק בלילה אני מוצאת לי את הלבד שלי, אבל זה לא קל, אני בהית בלי עבודה כבר 4 שנים, אין לי השכלה אין לי בגרויות אין לי כלום, החלום שלי שנה שעברה היה קרוב והיום, היום מרגישה שזה רחוק ממני שנות אור, וואו יצא ארוך, אבל אני חייבת לפרוק את כל הול הזה ממני, 😔
אמהותאמהות
💬4 תגובות

תגובות (4)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי31 בינואר 2022 בשעה 13:04
טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לך מאוד
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי31 בינואר 2022 בשעה 13:12
את לא אגואיסטית , את אמא שקצת עייפה החיים לפנייך .. הקטן קצת יגדל ואת תראי שלא הכל כזה חשוך את תרצי ללמוד , תלמדי. תרצי לצאת לחופשה , תקחי יום כיף , זה גם מעולה . העיקר לצאת לנשום. יש תקופות קשות ששואבות מאיתנו הכל הכל .. ולא נשאר טיפת אוויר לנשימה. אבל הדבר הכי חשוב לזכור זה שהכל עובר. גם התקופות הכי חשוכות. והגוזלים גדלים ויש המון רגעי נחת. יש מישהו שיכול להיות עם הילדים ? חלקם במסגרות ?
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי31 בינואר 2022 בשעה 14:08
הילדים לא במסגרות? תנסי למצוא עזרה בשביל איזה שעה שעתיים לעצמך לבד אפילו לעשות סיבוב לשתות קפה יכול לעזור ממש. שולחת חיבוק ❤️
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי31 בינואר 2022 בשעה 19:11
יואווו שברת אותייי אני גם חודש אחריי לידה וזה פשוט סוג של דכאון לדעתי שאת מרגישה בתוך בור שחור שהחיים נגמרו שזהו אבל זה יעבור לך! זה פשוט תקופה של חורף , קר בחוץ אי אפשר לצאת יש בדידות כזאת , הכל ביחד ופתאום את שוקעת במחשבות אבל זה בסדר להרגיש ככה פשוט תשתפי את מי שאת יכולה ומרגישה פתוחה איתה/ו ותראי שלא הכל שחור ❤️

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

התייעצות- מה אתן חושבות אני נכדה בכורה וראשונה שהתחתנה ונכנסה להריון (ב״ה). אתמול נכנסתי לשבוע 13, ועד עכשיו ביקשתי מההורים לא לספר לסבתא ולשאר המשפחה מטעמי בטיחות (הריון ראשון והכל מפחיד וכמובן קרו מקרים ועוד יקרו לא עלינו). אבא שלי פנה אלי לפני כמה ימים וביקש שאספר לסבתא כי אחרת היא תיעלב... עכשיו, נכון, זו סבתא והכי בא לי לספר לה בעולם אבל מרוב התרגשות ושמחה היא פשוט תספר על זה לכל מי שהיא תראה ברחוב (כן גם לשכנות וחברות לצורך העיניין) ומרגיש לי כאילו עדיין מוקדם וכ״כ לא בא לי שידברו ויגידו שאני בהריון (אני בן אדם שבכללי שמח ואוהב לשמור לעצמו). אני יכולה לבקש ממנה לשמור בסוד רק למשפחה הקרובה אבל היא דיי מבוגרת והיא לא מבינה למה בכלל לשמור בסוד דברים משמחים, ואני לא סומכת עליה בקטע הזה, למרות שברור שאם היא תספר זה יהיה משמחה ואהבה נטו. מה הייתן עושות? מרגישה מצד אחד שזו סבתא וזה באמת לא יפה ומכבד להסתיר ממנה דבר משמח כזה ומצד שני לא בא לי שמחר כל העיר תגיד לי מזל טוב....
הריון ולידההריון ולידה
💬9 תגובות