אמהות יקרות, לעתיד, משתפת אתכן בסיפור הלידה של יובל – 7 במרץ 2019. זו היתה לידה שלישית שלי אמנם אבל שונה מהאחרות בזכות האפס הפרדה.
המיועד הגיע ואיתו ביקורת במרפאה, מוניטור ארוך ואולטרסאונד, יש צירים לא סדירים אבל פיצה שלנו (שם בטן) ישנונית, לא ממש זזה, לא במוניטור ולא באולטרסאונד. הרופאה חוששת מהתגברות הצירים ומצב השלייה אז פנינו למיון, ועל הדרך מפנקת בסטריפינג קצר.
חוזרת הביתה, מתארגנים, דואגים לסידור לילדים ויוצאים. מלאי תקווה שהפעם זה כבר לידה.
בדרך, בין ציר לציר, אני עושה לזיו בוחן קצר על אפס הפרדה ומה שחשוב לי לכל מקרה שלא יתגלגל והוא עומד בו בהצטיינות.
מגיעים למיון עם צירים אבל עדיין לא ממש בלידה, מחיקה 80% ופתיחה 1.5. מוניטור ארוך ואיתו מתחזקים הצירים.
כעבור שעתיים כבר קפצנו, וניתן להכנס לחדר לידה. אבל, חדרי הלידה עמוסים אנחנו ממתינים במיון, הפקק יוצא והצירים מתחזקים כל 2 דקות.
מתמודדים בתנועה ועל הכדור מקדמים תהליכים בפתיחת וריד (הכנה לאפידורל, שלא הגיע), ובשעה טובה 19:40 נכנסים לחדר לידה. הכאבים כבר ממש ממש חזקים, הפתיחה קופצת, מנסים להספיק את העירוי אבל מהר מבינים שאין מצב.
בשעה 20:05 יורדים המים, המיילדת המדהימה שלי מבשרת שאני יולדת והפתיחה מלאה ועוזרת לי לעלות למיטה. בעמידת כריעה, בכאבים אבל בהתרגשות עצומה ופליאה שאיך זה קרה כל כך מהר (לידה שלישית אמנם, אבל הראשונה ארכה 14 שעות והשנייה 12 שעות) – 10 דקות כואבות, עם בעל מדהים שמחזק ותומך, מיילדת אלופה ויובל שלנו בחוץ – 20:18 דקות.
בשניה הזו התאהבנו! היא מונחת עליי עור לעור, אין מדהים מזה! חבל הטבור מושהה מעט אבל מכיון שבלעה קצת מים מקוניאלים, רופאת ילדים נקראת לחדר. כשהיא עליי, הרופאה בודקת אותה, היא סמוקת לחיים מושלמת ובריאה, אבל הרופאה מבקשת לשאוב מעט מהמים, יובלי ואבא בצד, אבא מחזיק והרופאה שואבת בדיוק דקה והיא מוחזרת אליי, עור לעור שתינו ביחד, ומשם היא מפלסת את דרכה לפטמה. מתחברת מייד, יונקת.
כמה אושר ודמעות היו שם בחדר. היא עליי ואני לא מאמינה, נשבנו בקסמיה. מרגע זה לא הופרדנו! טניה עושה את הקבלה (כי לא הספקנו לפני הלידה), מודיעה למחלקת אפס הפרדה והצוות משאיר אותנו בחדר, שלושתנו.
בשלב מסוים הגיעה אשת צוות סיעודי לעזור לי להתארגן אבל פיצה ינקה, היא היתה חסרת סבלנות, ואמרה לי אז שתמשיך אח"כ (מדגישה זו לא מיילדת אלא כוח עזר). ביקשתי שתקרא למיילדת, טניה נכנסת ואומרת שאין צורך לזרז אותנו, ושאנחנו יכולים להישאר ואם יהיה צורך בחדר יעדכנו.
נשארו כמעט שלוש שעות ביחד. כשהיא עליי ועל זיו. התקלחתי (והיא מתפנקת על אבא), עמדתי על הרגליים ועלינו ביחד למחלקה. מחלקת אפס הפרדה – מדהימה! שידת החתלה, ספה למלווה, שתי יולדות בחדר, קיר מפריד וצוות שאין לתאר!
זיו נשאר איתי עד הבוקר למרות שהייתי ממש ממש בסדר וביחד העברנו את הלילה הראשון עם פיצהת, בהתרגשות עצומה, כזו שמשכיחה כל כאב. למחרת כבר עברנו למלונית, חוויה שאפילו משדרגת את כל חווית הלידה הקסומה הזו. פינוק אמיתי, צוות מקסים!
למחרת כבר עברנו למלונית, חוויה שאפילו משדרגת את כל חווית הלידה הקסומה הזו. פינוק אמיתי, צוות מקסים! אמנם צריך להגיע לתינוקיה אחת למשמרת לעדכן ולבדיקת רופא אבל הכל רגוע, בסבלנות עם האם.
כל הבדיקות בוצעו שהיא עליי, ברוגע, אמפטיה ועדינות. חייבת לומר שזו לידה שלישית אבל הגעתי אליה אחרת. האחים של יובל היו בביות מלא לפני 7 ו-9 שנים, אבל החוויה הזו של יובל היתה מעולם אחר. הכי טבעית שיש, מעצימה, מחברת ומרגשת.
תודה לכל מי שקראה, ובעיקר לעומדות בראש השינוי והטמעתו, לצוות באסף הרופא, שכל כך מחובר וחי את אפס ההפרדה ועושה הכל כדי לאפשר ולהעניק את החוויה המופלאה הזו.
זה פשוט עולם אחר – העולם הכי נכון וטבעי שיש.
אפס הפרדה כי בעיני אין שום אפשרות אחרת.
נכתב ע"י נופר.
