בעלי התחרפן. הוא פשוט השתגע. אני כל ההיריון בקושי מתפקדת מכל מיני סיבות ובעיות. הגעתי לישורת האחרונה.. הוא קילח את הילדה והיא בכתה שהמים קרים לה.. אז באתי למקלחת והוא פשוט צרח עליי.. בשביל מה באת?? שהיא תידלק עוד יותר? נגעתי במים ובאמת הם היו קרים.. והוא התחיל לצרוח שהם לא קרים.. זרק את השפורפרת של המקלחת, צרח עליי תעזבו אותי כבר! וטרק את הדלת. אני יודעת שזו תקופה קשה במיוחד שאני כאמא בקושי מתפקדת והכל עליו.. אבל כבר כמה זמן שהוא נותן לי הרגשה שבא לו להרוג אותי כבר מעצבים.. כל מה שמעניין אותו זה העבודה שלו.. שם הוא משקיע את החיים שלו.. חשוב לו יותר מכל דבר אחר ככה שיוצא שהוא בבית אין לו כוח לכלום וכל דבר אני צריכה להתחנן.. ממש קשה לי לא להיות עצמאית ולצערי הוא לא ממש מתחשב בזה.. רואה בעיקר את עצמו ואת הקושי שלו.. לא תומך לא מחבק.. פשוט נמצא פה כמו רובוט ועושה את מה שהוא חייב.. כמה אני מבקשת שיעזור לי לסדר תיק ללידה, לכבס את הבגדים, סידורים אחרונים שחייבים לעשות.. אין לו כוח לכלום.. אבל לעבודה? יתן את חייו. אף אחד.. אבל אף אחד בעולם הזה לא אכפת לי מי זה לא יצעק עליי ככה. לסיכום- בא לי ללכת וללדת לבד בלעדיו.. שפשוט יתבשל עם העצבים של עצמו. יצא למישהי פה ללדת לבד? איך זה עובד אחר כך עם התינוק?