משהו קטן על סיעתא דישמיא וסרטרס לא נורמלי. העלאת מודעות לשליה פונדלית צידית…

משהו קטן על סיעתא דישמיא וסרטרס לא נורמלי. העלאת מודעות לשליה פונדלית צידית אחורית!!!!!!! הלידה שלי. מתחילה בשבוע 31+2. כאבי מחזור ובטן מתקשה. אקצר חודשיים קשים של שמירת הריון- פרסולט, צלסטון ומליארדי לחצים ללדת מוקדם. אבל הגענו לשעה, שבוע 39+5 קמה עם דימום ועולה למיון בהדסה עין כרם (פוסט פרגון מטורף בהמשך). קצת שאלות, הרבה מוניטור ולבסוף נזכרנו שצריך לבדוק פתיחה. פתיחה 5, צוואר מחוק 80% איך? (אני לא מרגישה כלום) עולים לחדר לידה, והיינו בכיף בעלי אמא ואבא שלי חמי וחמתי. למה בכיף? כי אני לא מרגישה כלום. פתיחה שבע ולגמרי מתלבטת לגבי האפידורל- מצב אחד לא כואב מצב שני לא באמת התחלנו. אז לקחתי, לא כאבה גם המחט. 22:00 9 שעות בחדר לידה ויש פתיחה 10. הלחיצות שלי טובות, אבל אני מאולחשת פחד וזה לא קורה. ואז. תופים. היא בתעלה, קצת האטות לה ודופק 200 לי. לכן וואקום הייתה ההמלצה הראשונה והלכנו עליה. לחיצה ראשונה עם הוואקום לא הלך. לחיצה שניה ובובה שלי עלי. לרוב סיפורי לידה נגמרים פה אבל שלי רק מתחיל! השליה לא יוצאת!, חצי שעה אחרי הלידה זה הדד ליין ליציאה. ואז המיילד הכניס את כל היד להוציא אותה והיא דבוקה ולא יוצאת לו, יש לנו 5 דקות אחרונות לפני ניתוח קיסרי להוצאת השליה ואחרי מאבק שלו היא יוצאת. במלואה? לא. נשארת חתיכה. בדקה האחרונה מוציאים את היתרה (מקווה שלא נגלה שאירות בהמשך). איבוד דם לא נורמלי והעלאת חום. אישפוז, אנטיביוטיקה ארבע פעמים ביום בוריד. קשה. אבל בובה פה, ואחתום בקלישאה הענקית בתבל, היא הייתה שווה עוד מליון פעמים גבר מחטט לי ברחם עם ידו. תודה על המתנה הקטנה שלי! ביידים מלאות לכולן, ודש לאלוהים כי לידה זה הכי קרוב אליו💗