איך להתמודד עם אזעקות וילדים

ימים לא פשוטים עוברים עלינו, אזעקות, חשש ממלחמה, חוסר ודאות לגבי הצורך הכי בסיסי שלנו – הצורך בבטחון. כל זה עלול לעורר לחץ וחרדה בנו, אך מה עושים כשיש ילדים? איך מונעים מהם הם התחושות הקשות ומשדרים בטחון ושלווה? מה עושים בפועל? איך אמורה להתנהל שגרת היום במצב מאד לא שגרתי שכזה?

הורים רבים פונים אלי מודאגים ואני עושה ככל יכלתי כדי להעניק לכולם את המענה הרלוונטי עבורם. הרגשתי צורך לכתוב כמה נקודות חשובות עבור כולם.
תחילה חשוב לי להסביר ולעשות סדר בהבדל בין פחד לחרדה: פחד הוא תגובה פיזיולוגית לאיום ממשי שגזע המוח שלנו מגיב אליה, זה המוח הקדום, זה אומר שהמוח מגיב מיידית והתגובות שיכולות להיות לכל אחד מאיתנו הן: בריחה, מלחמה או קפאון. כל אחד מאיתנו יחווה אחת משלושת התגובות האלה בלי לחשוב כך שאין לנו דרך לדעת כיצד נגיב למצבי איום.
חרדה היא פחד ממשהו שלא מתרחש כרגע במציאות והיא כמעט תמיד מתייחסת למשהו שאנחנו פוחדים שעשוי לקרות, בעתיד.
כלומר, אם יש נחש עכשיו איתי בחדר זה הגיוני ואפילו מתבקש שאפחד אך אם אין פה נחש ואני עדיין מפחדת ומגיבה כאילו יש זו חרדה.
מכיוון שאנחנו אנשים מבוגרים וכבר חווינו אזעקות ומלחמות לאורך חיינו התקופה הנוכחית מעוררת זכרונות ומציפה בנו תחושות שהרגשנו בעבר. כל אחד מאיתנו מסתובב עם מטען רגשי של מהי מלחמה עבורו ולכן אנחנו נוטים לפתח חרדות ביתר קלות כרגע.
חרדה יכולה להתעורר אצל כל אחד מאיתנו מדברים שונים, אדם מסוים יכול לחוש חרדה ממשית ממשהו שקרה מאות קילומטרים ממנו ומישהו אחר ירגיש אותה רק כשסיטואציה מסוימת תפגוש אותו באופן אישי. לכולנו מבנה אישיות שונה, שני אנשים יכולים חוות חוויה שעל פי כל הקריטריונים היא טראומתית ורק אחד מהם יחווה סימנים של הפרעת חרדה פוסט טראומתית, מבנה האישיות שלנו שונה וזה לא משהו שניתן לשלוט בו ולדעת מראש איך נגיב במצבים כאלה.
ולכן חשוב מאד לא לשפוט ולא לבקר לא את עצמכם ולא אחרים. יכול מאד להיות שמשהו שעבורכם בכלל לא מעורר חרדה מגלם את אימת כל הפחדים אצל אדם אחר.

חשוב להדגיש שילדים שחווים זאת לראשונה בחייהם לא מפרשים זאת אפילו כפחד בגילאים הקטנים כך שהסיכוי שתתפתח חרדה הוא אפסי.

אז איך כדאי להתנהג בימים לא שגרתיים כאלה?

שגרה היא דבר מאד חשוב, היא אחד הגורמים לתחושת בטחון וודאות. כשאני יודעת מה סדר היום ומה בא אחרי מה זה מרגיע ילדים ומבוגרים. כך שמצד אחד שמירה על שגרה היא דבר חשוב לתחושת הבטחון. מצד שני, קשה מאד להתנהג כרגיל כשלא הכל כרגיל ולכן אני מציעה, תמיד, להיות אותנטיים עם עצמכם ועם ילדכם. לשתף במה שקורה, שיתוף מותאם גיל כמובן. אפשר לומר שיכול להיות שנשמע אזעקות ואז כשזה קורה אנחנו נעזוב הכל ומיד נכנס לחדר מוגן ולאחר כמה דקות נצא. ממליצה להיות עדינים ומתחשבים יותר הן עם עצמכם והן עם הילדים, לשחרר קצת בימים כאלה, יותר להבין, להכיל, לתמוך. לתת הרבה חום ואהבה. אם לא מתאים לכם לרדת לגינה היום כי אתם חוששים אתם לא חייבים לעשות זאת.

תרשו לעצמכם להביע פחד ועצב מול הילדים, אלה תכונות אנושיות שחשוב שהילדים יכירו בכם ובעצמם. זה בסדר לפחד, לבקש עזרה ולתמוך זה בזה.

איך להתמודד עם חרדה?

אחד הכלים היעילים בהתמודדות עם חרדה הוא להתחבר למה אני מרגישה ברגע הזה, דפיקות לב מואצות, זיעה, דופק גבוה, לסקור את כל מ שקורה לי בפנים וכל מה שקיים בחוץ ממש לדבר לעצמי ולמנות את כל החפצים שיש בחדר, את כל מה שאני רואה, זה יחבר אותנו להווה. זכרו שחרדה היא ברוב המכריע של המקרים פחד ממשהו שעתיד להתרחש, אך העתיד הוא בעתיד ואנחנו לא יודעים בודאות שמה שאנחנו חרדים מפניו באמת עתיד להתממש.

מאחלת לכולנו ימים שקטים ורגועים ואני כאן אם אתם זקוקים לאוזן קשבת ותמיכה
שלכם,
שרון לב צוקרמן

כתיבת תגובה