אני מרגישה נורא. ואני לא יודעת למה. יחסית לאחרונה אני מאוד סבלנית עם הילד שלי היא גדלה ויותר כיף לי איצה במהלך היום. אני מגדלת אותה בבית ואנחנו גרים אצל חמתי. ופתאום לאחרונה אני מרגישה מן ריק כזה כאילו אין מטרה לכלום. צריכה להתחיל ללמוד ופספסתי את מעד ההרשמה לקורס אז מחר ארשם ואתחיל אותו באיחור ועדיין מרכישה ריקנות. בעלי יוצא הרבה עם חברים שלו נמצא הרבה עם המשפחה שלו אצל חמתי ואני לרוב בבית עם הילדה או אולי יוצאת אותה לאנשהו. פעם הייתי רגילה לעשות ספורט הרבה מאז שהיא נולדה פשוט לא הצלחתי לפנות לזה זמן. בעלי חא יודע להרדים את הילדה והיא תלויה בי המון למרות שכבר בת שנה וחצי. אני לא יכולה לבנות עליו. מעבר לזה גם חברות זה לא שיש בשפע. מרכישה שטני הולכת ושוקעת לתוך עצמי

אין טעם לכלום ואני אוכלת שטויות בלי הפסקה אין לי אפילו ארוחות מסודרות. מרכישה שהכל מיותר

תמצאי דרך למלא את החלל הזה, אל תפלי לדכאונות תצאי לבלות אפילו עם הילדה במוזאונים, גני חיות, פארקים חדשים, ים או כל מקום שיגרום לך להרגשי טוב. לא צריך חברות בשביל זה את יכולה לקחת אחות או אמא איתך או אפילו לבד.

מה הכוונה שאת מרגישה שהכל מיותר?

נראה לי כדאי שתשתפי את בעלך עם זה... אם אני הייתי מרגישה ככה דבר ראשון תעשי מה שאת אוהבת אם זה ספורט לכי על זה... סמכי על בעלך שיסתדר עם הקטנה ואם לא יסתדר לא נורא אז ביא תשן מאוחר.. תצאי בלי טלפון או שהטלפון יהיה על טיסה... את אצל חמותך אז היא יכולה לעזור גם... אני חושבת שקודם כל את צריכה להרגיש טוב עם עצמך ולהתחיל לתת לאחרים קצת לעזור... גם אצלי בעלי לא ידע להרדים את הקטן(שהיום הוא גדול) אבל שהרגשתי חייבת פשוט אמרתי לו אני הולכת אני בלי פלאפון אני סומכת עליך שתסתדר אתה יודע מה הכי טוב בשבילו כי הוא הבן שלך... והייתי בהלם אבל הילד נרדם אחרי 10 דקות... וששחררתי לשעתיים הצלחתי לשחרר אחר כך יותר... צריך ללמוד את זה ולדעת שהילדה נמצאת במקום הכי טוב...