יילדתי שלשום בעלי פשוט הפך להיות האויב הכי גדול שלי כולו עייף ופשוט מתנהג אליי זוועה וגם אני פיזית נפשית ובקושי שעות שינה , וכל היום אם התינוק הוא עוזר אבל פה ושם אבל שאני נותנת לו הוראות או מבקשת עזרה זה אדישות איטיות גלגול עיניים פרצופים הערות מנסה לדבר איתו על זה ליישר קו להסביר לו מה מפריע לי הוא פשוט משתיק אותי, לא נאה לו כרגע לדבר כי אנחנו בבית חולים , אז מתי נדבר בעל יקר ? למה אני צריכה לבכות ? למה לא מעניין אותך מה עובר עליי ? מה אני מרגישה מה אני צריכה ? מה אתה חושב שזה משחק לשבור אותי דווקא עכשיו? מרגיש שקוללתי פתאום , אנחנו אמורים להשתחרר מהבית חולים איך אני הולכת אם הדבר הזה הביתה ואמא שלי עובדת וחמתי עובדת וכולם באטרף לפני החג ואני יודעת שאם אני נכנסת לכותלי הבית אני לבד מול הבן אדם הזה. ואין אם מי לדבר ניסיתי ביפה אבל זה לא ממש אבפת לו מצידו שאיהיה בדיכאון כבר ניסיתי ליצור איתו שיח כמו שכתבתי קודם זה לא כזה עבד ניסה לדפדף טותי להעביר את השיחה למועד אחר..

היי בנות אני היום שבוע 33+6. הריון שני . הגעתי למיון לפני יומיים עקב דימום( לא הרבה) ותחושת כאב שהסתברה כצירים. נתנו לי זריקה להבשלת ריאות התינוק לכל מקרה חס ושלום וגם כדורי פרסולט כל 6 שעות . לא היה לי דימום אתמול בבוקר וגם באולטרסאונד לא ראו אך יש לי רק הפרשות חומות. הרופאות פה אומרות שזה דם יבש אבל לעקוב. קרה למישהי? ומתי ילדתם? אני ממש פוחדת .. תעזרו לי להירגע.

עוד משהיא מרגישה שהיא לא עצמה הגוף שלי כבר מתיש אותי מרגישה כבדה ו ששום דבר לא נוח לי ו זה. פשוט מעצבן אותי כול דבר קטן בגוף שלי