היי יש לי צמודים,הקטנה בת חודשיים..הגדול במסגרת ובעלי אוסף אותו בצהריים,בגדול בעלי אחראי עליו גם בבוקר מארגן לגן ושם אותו. כשהם חוזרים מתחיל כאוס כי הגדול הופך את כל הבית,יש רעש צעצועים נזרקים לריצפה.. הקטנה נהיית באי שקט ובוכה עד שהוא הולך לישון ואז אני יכולה להרדים אותה. היא כל היום על הידיים שלי לא יורדת לרגע,לא ישנה בעריסה או עגלה,לא לוקחת מוצץ.. בערב אני מתפרקת כי כואב לי על הגוף,בדיוק מתחילים לה הגזים והיא הכי צרכה ידיים,בעלי כאלו עושה לי טובה ולוקח אותה לכמה דקות. אומר לי לכי תאכלי תתקלחי אחרי שכל היום לא אכלתי. ואז עומד לי על הנשמה איתה כשהיא צורחת..ואומר שהבכי שלה מעצבן וכמה היא בוכה..כל ערב מתעקש לשים אותה במנשא ולצאת לטיול עם הכלב והיא לא סובלת מנשא.. אני מסבירה לו שאין צורך כי היא תבכה והם יזיעו בחוץ כי חם והוא רב איתי ואומר שאם החלטתי שהיא לא אוהבת מנשא זה לא אומר שזה ככה. אומר שאני מתמסכנת ופשוט נותן לי אותה והולך לשחק במחשב. יש ימים שאנחנו רבים והוא כאלו בכוונה עושה את זה כדי לתת לי אותה וללכת לחדר שלו לשחק ואז כביכול בגלל שהוא עצבני עליי הוא לא יקח אותה עד שילך לישון. וככה כל ערב אני בטוחה שיש לי דיכאון אחרי לידה אני לא יוצאת איתה החוצה בכלל כי אנחנו גרים בבניין עם מדרגות בלי מעלית הכל פשוט לא נגיש! ואני מפחדת להניק בחוץ בקיצור אני מרכישה שאני חיה בתוך גיהינום. אין לי שנייה אחת בשביל עצמי,אני מוזנחת ומסריחה כי אין זמן לעשות מקלחת כל יום בערב אנחנו רבים והוא מסתגר בחדר ולא מעוניין לעזור לי.