היי בנות אני בהריון שלישי עם עבר מאוד מאוד רגיש בכל הקשור לפוריות, יש לי ילד אחד וההריון השני נפל לצערי בהריון הראשון שלי שאגב קיבלתי סיכויים מאוד נמוכים מהרופאים להיקלט בכלל נאמר לי ע״י עשרות רופאים בחודש שביעי שלילד יש מומים ובעיות בריאות קשות ושהוא לא יחיה יותר מ 12 שנים ברוך השם הכל התברר כטעות הוא תכף בן שלוש ובריא לגמרי אבל הצלקת שהחוויה הזאת השאירה בי חוזרת לחיים שלי עכשיו בתקופה ההיא הייתי בדיכאון מהרגע שאמרו את מה שאמרו עד שהילד כבר היה בן שלושה חודשים והתאזנתי בזכות טיפול תרופתי. חשבתי שנרפאתי ושאני מעל הסיטואציה כבר אבל עכשיו אני אוטוטו אמורה ללדת בן נוסף ואני פשוט בדיכאון אין לי איך לברוח מזה. אני מפחדת שהסביבה שלי תבין את זה כי הכאב שהם ירגישו יהיה אפילו גדול משלי אז אני פשוט נעלמת ונבלעת בתוך עצמי אמא שלי מתקשרת ואני לא עונה בעלי מנסה לדבר איתי ואני פשוט מנותקת גם שאני מנסה לשחק את המשחק אני כבר לא מצליחה, אני במקום אחר. שיחות לא עוזרות לי . אני מחפשת נחמה באוכל וכשאני לא מוצאת אז אני מאבדת תאבון לגמרי, אני מקיאה די הרבה לאחרונה ואני מתה מפחד מה הולך עוד להגיע כשאצטרך להכיל ילד נוסף בתוך המערבולת הרגשית הזאת….

אשמח לשמוע את דעתכן מי צודק בסיטואציה. לפני כמה ימים נפגשנו עם סבא וסבתא של בן זוגי ועם הילדים שלנו הקטנים. הקטנה הייתה אחריי בוקר נוראי שקמה ב5 ואני קמתי אליה כמו כל לילה ולא הצלחתי להרדים אותה ומ5 הייתי איתה ונפגשנו איתם רק ב11:30 למרות שהייתי גמורה וגם הילדה. הילדה מאוד קשורה אליי ורוב הזמן בוכה שהיא רוצה ליידים שלי . בת שנה וחצי. היא הסכיצה לשכב בעגלה כי הייתה מאוד עייפה אבל עוד לא נרדמה. הסבתא שלו ביקשה להוציא להחזיק ובשניה שראתה אותה באה לנשק ביקשתי מבן זוגי לפני להגיד לה שלא כי אני שונאת ומגעיל אותי שמנשקים אותם . התעלמה מהבקשה אני חזרתי על זה שוב והתעלמה ונישקה אותה. הילדה המשיכה להיות רגועה בעגלה אני ביקשתי שלא יוציאו ושיניחו לה שתשן כי אם היא תתעצבן אני אצטרך להתמודד לבד איתה בידיים בצרחות של העייפות שהיא רק רוצה לינוק. הם כמובן התעלמו ופשוט התחילו לפנות אליה עד שהיא התעצבנה ולא הסכימה לשבת. התחלתי לעשות איתה מעגלים שתרגע בזמן שאני ממש עצבנית כי לא כיבדו אותי. בעלי טוען שהם רואים את הילדים פעם בחצי שנה (באשמתו- טוען שעסוק ואין לו זמן ולא רוצה ללכת לשום ארוחה אצלהם, מעולם לא מנעתי ואפילו עודדתי אותו להפגש גם שזה לנסוע שעה וחצי) הוא התעצבן טען שהתנהגתי אליהם דוחה ושהיא צריכה להחזיק את הילדה למרות שאחרי שנוציא מעגלה היא תתחרפן ואני ״אדפק״ איתה בידיים כי היא רק תרצה אותי: אני טוענת שהילדים שלי לא בובות ואם אמרתי משהו זה קדוש ומקשיבים לי! במיוחדדדדד אחריי לילה כזה שלא קיבלתי עזרה ולא ישנתי בכלל ואני הייתי גמורה! לא ילדתי בןבה שצריכים לגעת בה במיוחד שמדובר ביחדה רגישה שחוטפת מחלות בקלות. עצבן אותי שלא כבדו אותי, לא הקשיבו לי והתעלמו לגמריי - תגןבת אמא שלו לקטע עם הנשיקה : מה את לא מנשקת את בעלך ? מה קשורררר. עניתי לה שהבת שלי לא האישה של הסבתא ושמדובר בתינוקת!!!!!! מי לדעתכם צודק? חשוב לציין שתמיד מכבדת אותם והם לא אותי . כל מפגש עם אמא שלו היא מנסה לדחוף מתוק לילדים גם כשאני מבקשת שלא ואני מכבדת למרות שמעולם בעלי לא תומך במה שאומרת… מתסכל אותי שהוא רק תוקף אותי עכשיו על הסיטואציה מלפני כמה ימים. אמרתי שמתנצלת על זה שהרגיש שהתנהגתי לא יפה. אבל אני בטוחה שאני הצודקת בסיטואציה כי אם ביקשתי משהו מסיבה מוצדקת (וגם אם לא) אני האמא ומכבדים… מה דעתכן?