אוף ... מצד אחד אני חודש וקצת אחרי לידה ואני ממש רוצה להנות מהבייבי שלי ולהתאושש ולהתאפס על עצמי ולא להיכנס מהר מדי להיריון שוב כי בהיריון הייתי ממש בדיכאון מכל ההורמונים. קלטתי את זה רק בדיעבד אחרי הלידה, הייתי כמו חיה-מתה. מצד שני גם אם אשיג היתר מרב למנוע (שזה רוב הסיכויים), אני ארגיש תחושת אשמה, כאילו זה לא הצעד הנכון. מנסה להקשיב לקול הפנימי האמיתי שבי והוא אומר לי מיליון דברים לשני הצדדים... איך לשפוך אור על כל הלבטים והתחושות של עצמי? 😓

ילדים צריכים אמא בריאה אמא שמחה אמא שיש לה כוחות נפש לגדל אותם בצורה הכי טובה שיש אם את מרגישה מסוגלת מצוין אם לא עדיף שתחכי עם זה קצת שתיתחזקי (לפי הרב שלכם כמובן)

שבי להתייעץ עם בעלך אם את לא מרגישה בשלה לעוד אחד כניראה שעדיף שלא וחוץ מזה את סל הכל חודש אחרי לידה לא ניראה לי בכלל שיש היגיון לחשוב על זה

קודם כל תרגעי, את רק חודש אחרי לידה, זה לא בריא לא לך ולא לעובר שתגדלי בתוכך. הגוף חייב להתחזק ולהתאזן הורמונלית... אני חושבת שצריך להביא ילדים מתוך מחשבה בעיקר עלייך, את תצטרכי לעבור הריון עם תינוק כ"כ קטן ואחכ גם לגדל שניים ביחד.. זה לא פשוט. היתר מרב חשוב אבל היתר מעצמך חשוב יותר.

תודה מקסימות ... סיפקתן חומר למחשבה ❤